החלק הקשה בלכתוב מערכת הוא לא לתקתק על המקלדת, ומי שמקליד יותר מהר לא בהכרח יסיים לבנות את המערכת מהר יותר או טוב יותר. תקתוקי מקלדת זה פשוט משהו שהרבה יותר קל למדוד מאשר שורות קוד שנכתבות, ושורות קוד זה משהו שהרבה יותר קל למדוד מאשר רעיונות חכמים וארכיטקטורה טובה.

עם המעבר לעבודה מהבית אנחנו הולכים לראות חברות שנוקטות שני כיווני פעולה הפוכים: יהיו מקומות שיבחרו לתת יותר אמון, שיבינו שרעיון גאוני אחד יכול לחסוך חודשים של עבודה ושזה לא משנה כמה זמן המקלדת שלך עסוקה; ובאותו זמן יהיו מקומות שיבחרו את הכיוון ההפוך, יתנו פחות אמון בעובדים וישתמשו בתוכנות מעקב מתוחכמות כדי לזהות מתי קמת לשירותים וכמה זמן ישבת לארוחת צהריים היום.

אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל כן יכולים לשנות את הסביבה שלנו והעתיד שלנו. אם אתם מוצאים את עצמכם במקום עבודה מהסוג השני, שווה לברוח כמה שיותר מהר (ועדיף לפני שדברים מתדרדרים). חוסר אמון הוא מדבק והנזק שתעשו לעצמכם לטווח הרחוק בעבודה כזאת הוא אפילו יותר גרוע מההרגשה הרעה של מעקב ביום יום. עדיף להשקיע את הזמן ולהתאמן במגרש הנכון, בלי קשר לגובה המשכורת.