בכתבה שזכתה ללא מעט תגובות בדה מרקר הופיע ציטוט של פרופסור סקוט גאלווי. הוא כותב:

"העבודה הראשונה שלי היתה בבנק מורגן סטנלי. הייתי בפיגור מבחינת הביצועים שלי באוניברסיטה בהשוואה לאנליסטים המתחילים האחרים. בכל שבוע שני היה לי מנהג: הייתי מגיע לעבודה ביום שלישי בבוקר ויוצא משם רק ביום רביעי בלילה. לא היה אף אחד שחיכה לי בבית, ולא היו לי תחביבים של ממש. לאדם בשנות ה–20 לחייו לא צריך להיות בעיה לעבוד יותר מ–30 שעות ברצף — אלא אם הוא בוחר לשכנע את עצמו אחרת".

המשפט הזה נגע בי, כי גם אני תקופה ארוכה חשבתי שהדרך להרוויח ולהצליח היא פשוט לעבוד יותר שעות, ובאופן קבוע הרגשתי רע עם זה שאני לא עובד "מספיק" שעות. לקח לי הרבה זמן להבין שזה קשקוש, או לפחות לא ככה זה עבד עבורי בחיים.

המפתח שעוזר לנו להגיע להצלחה ולהרוויח טוב הוא ההבנה שהשוק מתגמל על מיומנות, ולפחות בתחום שלנו של פיתוח תוכנה, מתכנתת מיומנת תוכל להרוויח משמעותית יותר ממתכנתת פחות מיומנת או בתחילת הדרך - עד כדי פערים של פי 2, 3 או אפילו פי 5 לשעת עבודה. אם תשקיעו 60 שעות בשבוע בעבודה שמכניסה 100 ש"ח לשעה תרוויחו בכל חודש 27,000 ש"ח. לעומת זאת אם תשקיעו שנה שלמה בלימוד ושיפור מיומנות תוכלו למצוא עבודה ב 500 ש"ח לשעה ועכשיו ב 20 שעות עבודה בשבוע בלבד אתם מרוויחים 45,000 ש"ח בחודש.

צריך להגיד, לשבת שנה בבית מול קורסי וידאו באינטרנט זאת לא דרך לשפר מיומנות ברמה של פי 5 במשכורת. אתם צריכים לעבוד ולעבוד על פרויקטים אמיתיים. אבל יחד עם העבודה על אותם פרויקטים אתם חייבים להשאיר זמן לימוד, לפחות באותו היקף של "עבודה" על הפרויקט. יכול להיות שיש מקצועות שזה הולך יחד ומקום העבודה דואג לכם גם לכל ההיבטים של ההכשרה ומקצה עבורכם זמן לימוד. בתוכנה זה לא המצב. בתוכנה הדרך היחידה לשפר מיומנות היא ללמוד לבד ולהמשיך להתעדכן כל הזמן במקביל לעבודה.

רצפים של שלושים שעות לא הופכים מתכנתים לשמחים יותר. הם כן יכולים להיות רלוונטים לסטארטאפיסטים שהולכים עכשיו בכל הכח על פרויקט ספציפי ויזכו בכל הקופה כשהפרויקט יצליח, והם אולי רלוונטים לרופאים, עורכי דין או כלכלנים, שם השלב של "ההכשרה" ממוסד יותר. אבל למתכנתים זה כיוון לא בריא ולא ריווחי.