מחוץ לעולם הטכני של נגישות אתרים, אפשר לדבר על פריימוורק "נגיש" בתור פריימוורק שקל לאמץ אותו, משהו שהוא נגיש עבורנו. יש כל מיני מאפיינים שהופכים ספריה או פריימוורק לנגישים-

תקופה ארוכה PHP היה נגיש כי מספיק היה לשים קובץ PHP על השרת כדי לקבל אתר דינמי (בניגוד ל setup המסורבל של CGI Scripts שהיו לפניו). jQuery היה נגיש כי היה מאוד קל למתכנתים להבין איך להשתמש בו ולבנות קוד שעובד. ריילס ב 2005 היה מאוד נגיש כי הוא דיבר לאותם מאוכזבי PHP שחיפשו יותר סדר בקוד שלהם, אבל לא הרגישו בנוח לעבור ל Java או .NET, אנגולר1 היה יותר נגיש מ Backbone ו Ember למתכנתי Backend כי הוא איפשר להם "לדלג" על לימוד עולם ה Front End ולכתוב דברים סבירים בלי להבין את המכניקה שמתחת, והיום Vue יותר נגיש מ React או Angular מסיבות דומות.

האבסורד הוא שכמעט לכל טכנולוגיה נגישה מגיע בסוף רגע "ההתפכחות", שבו אנחנו מבינים שרק בגלל שהיה קל להתחיל לעבוד בטכנולוגיה מסוימת לא בהכרח הופך אותה לטובה. ב Angular1 זה היה עם הפופולריות של ג'ון פאפא וה Style Guide המפורסם שלו. ריילס הפכה למסורבלת באזור 2010 ככל שעלתה הפופולריות של Node.JS ומיקרו פריימוורקס בצד שרת ו jQuery הפסיקה להיות אטרקציה כשמתכנתים "רציניים" התחילו להביא לעולם ה Front End רעיונות של תכנות מונחה עצמים ואנקפסולציה שהם הכירו מסביבות אחרות, במיוחד החל מ 2008 עם הספר JavaScript The Good Parts.

ההתפכחות לא מגיעה בגלל שהטכנולוגיה משתנה אלא בגלל שהדרישות, היישומים והמשתמשים השתנו. צוותים גילו שאת המוצר שהם כתבו בקלות ב Angular.JS או ריילס הם כבר לא מצליחים לתחזק אחרי שנתיים של פיתוח. האבסורד הוא שדווקא בגלל שהיה כל כך קל להתחיל להשתמש בטכנולוגיה X, לא עצרנו לחשוב איך יהיה נכון להשתמש בה ואיך לבנות ארכיטקטורה שתחזיק מעמד לאורך שנים.