ישבתי השבוע עם הבן שלי להקשיב לזום על בניית סקין למיינקרפט. מיינקרפט מסתבר זה משחק שילדים אוהבים וסקין זה פשוט ציור של דמות שמכינים לבד. בזום היו באזור ה 75 ילדים, כולם מאוד מתרגשים ומאוד Engaged, משהו שמבוגר שמעביר זומים יכול רק לחלום עליו. לא עברו שלוש דקות של שיחה לפני שהתחילו השאלות:

1. את תראי גם איך להעלות את הסקין לאקסבוקס?

2. איך מפעילים מיינקרפט?

3. איך משחקים מיינקרפט?

4. את תראי איך למצוא סקינים באינטרנט?

5. זה עובד על Windows 10?

ועוד עשרות שאלות באותו סגנון, שאף אחת מהן לא רלוונטית למה שאותה מרצה רצתה להראות, ואף תשובה לא קידמה אף אחד מהילדים לכיוון הידע שהוא רצה לקבל. בשלב מסוים היה צריך להשתיק את כל המשתתפים כדי להתקדם, וגם זה לא בדיוק עזר.

הטעות בזום ברורה אבל מספיק נפוצה כדי שיהיה שווה לכתוב עליה והיא נקראת קונטקסט. קונטקסט מסוים היה כי כל השאלות באמת הלכו סביב משחק מיינקרפט, אבל זה כנראה לא הספיק. כשאין קונטקסט אנחנו מתפזרים, בזום כמו בחיים האמיתיים.

קונטקסט אומר שכולם בחדר צריכים להיות מסונכרנים עם משימה ספציפית שצריך לבצע, יודעים בדיוק למה נכנסנו ואיך אנחנו אמורים לצאת.

במקרה של סקין למיינקרפט המשחק היה נראה אחרת לגמרי אם בכניסה היינו מקבלים לינק לתוכנת יצירת הסקינים, עדיף תוכנה שעובדת אונליין ללא צורך בהתקנה, והסבר קצר שאומר שעד סוף המפגש כל משתתף יצייר סקין ויפרסם אותו בתערוכה שאנחנו מכינים. בום, כל השאלות נמחקו. עכשיו יש לנו משימה וכל השאלות החדשות יהיו על המשימה.

אם יש לכם Engagement ו Context, כל מפגש שתעבירו, בזום או בחיים האמיתיים, יהיה זמן שהושקע כמו שצריך.