הסוג הקל של בעיות הוא כזה שגורם לתוכנית להתרסק. לדוגמה התוכנית הבאה בשפת פייתון מדפיסה למשתמש תרגיל חיבור אקראי פשוט, מצפה לתשובה ומדפיסה "בראבו" אם התשובה נכונה:

import random

x = random.randint(0, 10)
y = random.randint(0, 10)

print("{} + {} = ?".format(x, y))
guess = int(input())

if x + y == guess:
    print("Bravo!")
else:
    print("Better luck next time...")

קל לראות שיש בתוכנית בעיה - אם משתמש כותב במילים את התשובה במקום לכתוב את המספר התוכנית תתרסק:

7 + 0 = ?
seven
Traceback (most recent call last):
  File "/home/ynon/tmp/blog/error1.py", line 7, in <module>
    guess = int(input())
ValueError: invalid literal for int() with base 10: 'seven'

הסוג הקשה של בעיות הוא כזה שגורם לתוכנית להתנהג מוזר, והוא גם זה שיוביל לרוב בעיות אבטחת המידע בקוד שלכם. יותר קשה לראות באותה התוכנית שאם נריץ אותה עם פייתון 2 וננסה לענות תשובה שהיא פקודת פייתון, נוכל לגרום לתוכנית ליצור תיקיה על המחשב (או למחוק אחת):

$ python2 error.py

10 + 10 = ?
__import__('os').mkdir('yay')
Traceback (most recent call last):
  File "error1.py", line 7, in <module>
    guess = int(input())
TypeError: int() argument must be a string or a number, not 'NoneType'

כמתכנתים אנחנו כל כך רוצים שהקוד שלנו יעבוד שאנחנו מעדיפים להסתכל על ה Happy Path ולתכנן איזה פקודות צריך לכתוב כדי שדברים יעבדו. גישה טובה יותר היא לחפש כמה שיותר נתיבי שגיאות, ולנסות לדמיין כמה שיותר מצבים בהם הקוד שלנו יכול להיכשל. ככל שנכיר את המגבלות בזמן כתיבת הקוד כך נוכל להתכונן טוב יותר לבעיות שיגיעו בפרודקשן. אם יש ספק, העדיפו תמיד ליצור בעיות מהסוג הראשון.