השבוע הודיעו גם רן ארז וגם יפה בן דויד על התנגדות למודל "הלמידה ההיברידית" הנוכחי. אני כותב למידה היברידית במרכאות כי למידה היברידית אמיתית היא בהחלט חיובית, והיא לא מה שקורה עכשיו בבתי הספר. בואו נפתח את זה כדי להבין מה קורה עכשיו בבתי הספר, למה זה לא עובד ומה אפשר לעשות במקום.

1. מה זה למידה היברידית

למידה היברידית, או בשמה המקובל יותר למידה מעורבת (Blended Learning) מוגדרת בויקיפדיה בתור "שיטת לימוד המשלבת הוראה מסורתית, כלומר למידה "פנים-מול-פנים", עם למידה מקוונת ו-E-learning, בגישה זו יש אלמנטים בהם התלמיד שולט על זמן, קצב, מקום ונתיב הלימוד, בשילוב לימוד פרונטלי בכיתה".

מניסיון בהדרכת לא מעט קורסים בשיטה זו, למידה היברידית דורשת אחריות גדולה מצד התלמידים אבל אלה שמצליחים להתמיד מגיעים להישגים טובים בהרבה מכל שיטת לימוד אחרת שניסיתי. היכולת של תלמידים לקבוע את הקצב, היכולת להתייעץ במורה כל הזמן, בשילוב עם המסגרת החברתית של למידה בכיתה מאפשרת לכל תלמיד לקבל את המקסימום שנכון עבורו מהקורס.

בלמידה מעורבת כל התלמידים עוברים את אותו מסלול מבחינת "שיטת הלימוד", אבל הסילבוס שכל אחד יגיע ללמוד יהיה שונה ויתאים לו אישית.

זה אינו המתווה שמתרחש היום בכיתות רבות בארץ.

בכיתות בהן יש מאומתים לקורונה, תלמידים בעלי תו ירוק ממשיכים להגיע לכיתה ובמקביל התלמידים האחרים צופים בשיעור דרך הזום בבית. המורה צריך ללמד את שתי קבוצות התלמידים במקביל, למרות שלכל קבוצה דרך תקשורת שונה וצרכים שונים.

2. למה זה לא עובד

הדרכה פרונטלית, שאנחנו מדברים עליה כאילו היא דבר טבעי, לא באה בקלות לרוב המורים. זה משהו שאנחנו צריכים להתאמן עליו והיינו צריכים ללמוד איך לעשות אותו טוב. הדרכה פרונטלית מורכבת משליחת מסרים רלוונטים לקבוצה של אנשים שיושבים מולך, סינכרון מתמיד והתאמת הקצב או משיכת תלמידים חזרה לקצב כשהם הולכים לאיבוד. בשיעור טוב הכל מתוכנן ובאותו זמן כלום לא ידוע מראש. אני יכול להגיע ללמד את אותו נושא לקבוצות שונות, ובכל קבוצה זה יראה אחרת. הדרכה פרונטלית היא כולה התאמה של הנושא לקבוצה איתה אתה מדבר.

בהדרכה בזום הקשר הוא משמעותית פחות חזק. רוב המשתתפים יעשו עוד פעולות תוך כדי הצפיה בזום ויתקשו לשמור על ריכוז לאורך כל ההרצאה. אין שום דרך להסתכל על הקבוצה כולה ולזהות מי אתך ומי לא. מורים מתמודדים עם זה באחת משתי דרכים: או על ידי העברת הרצאה בסגנון סרט, שכמעט הכל מוקלט ומתוכנן מראש (אני עושה את זה בוובינרים כאן באתר); או על ידי יצירת חוויה סופר אינטרקטיבית עם סקרים, משחקי קבוצה ועוד פעילויות חברתיות.

הניסיון לשלב בין שתי שיטות ההדרכה באותו שיעור אומר שחייבים לבחור: או שאנחנו מעבירים שיעור בזום ומשתפים את מי שנמצא בכיתה, או שאנחנו מעבירים שיעור פרונטלי ומשדרים אותו לזום. שתי השיטות ייכשלו.

אם אני בוחר להעביר שיעור בזום ומנסה להסתנכרן עם הקהל שלי שנמצא בזום אז אני צריך לזכור שהם עושים עוד דברים באותו זמן, ולכן אין לי באמת קצב שיחה אחיד לכולם. האנשים בכיתה ישתעממו כי הם היחידים שרק מקשיבים להרצאה (כל האחרים גם מקשקשים בטלפון באותו זמן).

אם אני בוחר שיעור לכיתה ופשוט משדר אותו לזום, אז אותם אנשים שמסתכלים מרחוק מהר מאוד ילכו לאיבוד, כי אני לא מחכה להם, והם לא מצליחים לשמור על אותה רמת ריכוז כמו המשתתפים שנמצאים בכיתה. הם יוכלו לראות את השיעור כמו שרואים סרט, אבל הרצאות פרונטליות בדרך כלל לא מספיק מדויקות וחסרה להן העריכה שיש בסרטים מוקלטים, כך שהן גם לא כל כך מהנות לצפיה אם אתה לא שם.

וכל זה לפני שדיברנו על תקלות טכניות, מישהו שחוזר לזום אחרי שהתנתק לו המחשב, lag-ים למיניהם וכל הצרות שמוציאות אותנו מריכוז, ואיך זה משפיע על המשתתפים שנמצאים בכיתה.

3. מה אפשר לעשות במקום

הפיתרון לבעיית הלימודים בקוביד הוא פשוט כמו שהוא קשה ליישום. המפתח הוא ההבנה של התפקיד הכפול של בתי הספר היום: גם בתור מקום שמקנה ידע, וגם בתור מקום מפגש ומרכז החיים החברתיים של התלמידים שלומדים בהם. עלינו להפריד בין שני התפקידים ולייצר פיתרון שונה לכל אחד.

בצד הלימודי אין שום הגיון בלימוד פרונטלי מעורב בזום. בהנחה שתלמידים מסוימים יצטרכו ללמוד מרחוק, עדיף לייצר קיטים ללימוד עצמי של הנושאים השונים ולפתוח לתלמידים חדר זום שיפעל כל היום ברצף אליו יוכלו להיכנס עם שאלות על נושאי הלימוד. בכל חדר יהיה מתרגל מומחה במקצוע שיוכל לענות תשובות מקצועיות לתלמידים.

בצד החברתי תלמידים בעלי תו ירוק יוכלו להמשיך להגיע לבית הספר, שם יוכלו ללמוד בעצמם דרך הקיטים ללימוד עצמי (בדיוק כמו תלמיד שנשאר בבית) אבל גם להשתתף בפעילויות חברתיות עם הילדים האחרים בכיתה או בשיכבה. לצורך אותן פעילויות נאחד תלמידים מכיתות שונות ומבנה הפעילות יהיה דומה יותר לפעילות בתנועת נוער מאשר בשיעור קלאסי.

התלמידים שאין להם תו ירוק ושצריכים ללמוד מהבית בזמן הבידוד הם אלה שמהווים את האתגר הגדול ביותר - ולכן צריכים את תשומת הלב המשמעותית ביותר. כדאי להשקיע בהם שעה אישית בכל יום של זום עם מורה (אחד על אחד) במהלכה הם יספרו מה הם עשו, מה התוכנית שלהם להמשך ואולי יעברו הנחיה אישית איך ללמוד מאותם קיטים ללימוד עצמי. אני מדמיין זום שבו המורה יסתכל על התלמיד לומד ונותן טיפים ללימוד יעיל יותר.

לאט לאט וככל שתלמידים יתרגלו לשיטת העבודה הזאת אנחנו נראה פחות דרישה לשיחות האישיות וגם התקדמות מהירה יותר של תלמידים בלימוד דרך אותם קיטים ללימוד עצמי. חלק מערכות הלימוד יהיו טובות מספיק בשביל שתלמידים יפיצו אותם לחבריהם בבתי ספר אחרים ולאט לאט תיבנה מערכת גמישה ויציבה יותר מזאת שיש לנו היום.

האם משרד החינוך ירים את הכפפה? האם המורים יסכימו? והאם התלמידים ישתפו פעולה? ההימור שלי לגבי התלמידים חיובי, לגבי משרד החינוך והמורים - נשאר רק לקוות.