כשאנחנו נתקלים במידע חדש או אפילו עובדים על נושאים שאנחנו מכירים המוח כל הזמן מעלה שאלות.

הרצון לסמן וי ושנים של בית ספר לימדו אותנו שהתשובה זה מה שחשוב. שהשאלות היחידות שמעניינות הן אלה שיש להן תשובה ושמה שצריך לשמור בראש או "לדעת" זאת התשובה. השאלה היא רק דרך לוודא שהבנת, רק דרך לראות שבאמת קיבלת את התשובה.

לימוד אמיתי, בתור דרך חיים, דורש בדיוק את ההיפך. אין טעם "לאסוף" תשובות. במקום זה עדיף לשחק עם השאלות ולמצוא עוד דרכים להגיע לתשובות. מרגע שמצאת את התשובה אפשר לזרוק אותה ולהמשיך לשאלה הבאה. החיים מלאים בשאלות שאין עליהן תשובה והמשחק שלנו הוא לבחור לאיזה כיוון ללכת היום.

בגיזרה המקצועית - כשמועמד בראיון עבודה מראה את מסלול החשיבה שלו לשאלה, ומתקדם צעד אחרי צעד לפיתרון, גם אם בסוף הוא לא מגיע לתשובה זה הרבה פעמים מספיק טוב. לעומת זאת כשמועמד זורק את התשובה הנכונה פשוט כי הוא הכיר את השאלה מראש, זה מלמד אותנו הרבה פחות על אותו מועמד. בהרבה ראיונות אנחנו דווקא מחפשים לשאול שאלות שהמועמד לא מכיר, כי מה שמעניין אותנו זה החיפוש.

והחיפוש לא דורש שתהיה תשובה בסוף.