הלימוד הכואב
יש שני סוגים מרכזיים של לימוד-
הלימוד הקל זה כשאתה לומד משהו שקודם לא ידעת. לדוגמה היום למדתי ש"יעה" ברוסית זה "סאבוק". הנה עכשיו גם אתם יודעים את זה.
הלימוד הקשה זה כשאתה לומד משהו חדש שצריך להחליף ידע קיים. לי זה קרה לדוגמה כשגיליתי שיש הגבלה על גודל מסמך ב MongoDB. ברגע אחד הבנתי שאולי יש בעיה בכל הקוד שכתבתי שמתקשר עם MongoDB בכל פרויקט שאי פעם כתבתי. לא רציתי לקבל את זה.
דוגמה יותר קשה היתה כשיותר ויותר לקוחות שלי עברו מ perl ל Python. זה לקח לי שנתיים להבין שאנשים מעדיפים Python על פני perl. זה לקח לי עוד שנתיים אחרי זה להתחיל להעדיף בעצמי את פייתון על פני פרל. 90% מהזמן לא הושקע בלימוד פייתון אלא בניסיון מנטלי לדחות את מה שהעולם ניסה להגיד לי.
המוח האנושי לא אוהב שמזיזים לו את הגבינה. כשיש פריט מידע חדש שלא מסתדר עם דברים שכבר ידענו, נעשה הכל כדי לפסול את המידע החדש. וההרגל הזה יכול לעלות לנו ביוקר, כמתכנתים וכעובדים בכלכלה המודרנית.
החדשות הטובות הן שאפשר להתאמן ולשנות את זה. הצעד הראשון הוא לזהות את השיעורים הקשים כשהם עומדים מולנו, להסתכל עליהם בסקרנות ולשאול - מה אני יכול ללמוד ממה שקורה עכשיו? מה היה קורה אם הייתי בוחר בחירה אחרת? איזה עלות שקועה גורמת לי להמשיך להתווכח? ומה צריך לקרות כדי שאוכל לקבל את המידע החדש ולהתקדם איתו?