גוגל הבינו כבר מזמן שמגבלת המקום על מיילים היא פיקטיבית. הערך הוא לא בלתת ללקוח יותר מקום איחסון אלא בלתת ללקוח דרך יותר טובה למצוא את הדברים שלו - וכך גוגל תמונות, גוגל כונן וכמובן ג'ימייל והחיפוש, הופכים למכונות לאיתור מידע.

אבל למגבלת המקום (או יותר נכון לחוסר המגבלה) כן יש מחיר, והוא הפרטיות והשליטה שלנו הלקוחות על המידע שנשמר עלינו.

כשאין מגבלה של מקום הוט יכולים לענות לטלפון ולמרות שלא הייתי לקוח שלהם מעל עשר שנים הם יודעים בדיוק את כל הפרטים עליי (נכון ללפני עשר שנים). למעשה הם יודעים את זה הרבה יותר טוב ממה שאני מצליח לזכור בעצמי בגלל הזמן שעבר.

עד ה GDPR, וגם היום מחוץ לאירופה, הגישה בחברות רבות לנתונים היא "כמה שיותר יותר טוב", והגישה לשקיפות היא "כמה שפחות יותר טוב". זה אומר שהם ישמרו עליך כמה מידע שהם רק יכולים, ויספרו לך הכי מעט ממנו שהם רק יכולים. הכל בשביל חלום שיום אחד נעשה משהו עם כל המידע הזה.

אבל מעבר לבעיה של הפרטיות, שמירת אינסוף נתונים לנצח היא פשוט בזבוז. הרבה יותר משתלם לחברות וגם ללקוחות להיות ממוקדים וברורים -

1. אנחנו נשמור עליך נתונים X, Y ו Z.

2. הנתונים יישמרו לתקופה של Y שנים.

3. אנחנו נשתמש בנתונים כדי להשתפר במטריקה M.

4. אתה יכול לבקש שנתונים מסוימים יימחקו דרך הקישור הזה.

הקפדה על ארבעת הכללים כשאנחנו אוספים מידע על לקוחות עוזרת לבנות חברות ממוקדות יותר ולקוחות מרוצים יותר.