ננעלתי מחוץ לבית השבוע. כן, יש לי דלת כזאת שמרגע שסוגרים אותה היא ננעלת, ובלי לשים לב סגרתי את הדלת כשהמפתחות היו בתוך הבית. מהלך בלתי הפיך דומה קורה לי ב git כל פעם אחרי שאני עושה commit - והפעם אני מדבר על push.

סיבה אחת להפעיל push מיד אחרי קומיט הוא בגיבויים. הפעלת push דוחפת את המאגר לשרת מרוחק שאולי מתגבה בתדירות גבוהה יותר מהמחשב שלי. אם הנושא הזה חשוב לכם אני מציע לייצר מנגנון גיבויים טוב יותר על תחנת העבודה שלכם, או ליצור מאגר מרוחק שישמש אתכם רק לצורך גיבוי ולא לצורך שיתוף קוד עם אנשים אחרים. אגב - כבר כתבתי בעבר מדריך איך לעבוד עם מספר מאגרים מרוחקים בגיט.

סיבה שניה (או יותר נכון אילוץ) להפעיל push מיד אחרי commit היא בשביל להפעיל איזה pipeline שיבדוק את השינוי על שרת מרוחק. גם פה אם אפשר שווה לייצר מאגר אחד עבור ה pipelines והבדיקות, ומאגר שני, אמיתי, לצורך שיתוף קוד עם אנשים אחרים.

וכל זה בגלל שהחיסרון בהפעלת push מיד אחרי הקומיטים הוא שמרגע שעשיתי push אני כבר לא יכול לערוך את הקומיטים. וקצת כמו כשננעלים מחוץ לבית, גם פה בדיוק בשניה שאני לוחץ על ה Enter פתאום אני מבין שעדיף היה להפריד את השינוי לשני קומיטים, או ששכחתי להוסיף קובץ בקומיט, או שהיתה לי איזה שגיאת כתיב בקוד או בהודעת הקומיט. רק שמה שלפני שניה היה עניין פשוט של לפתוח את הארון ולהוציא את המפתחות, הופך לעסק הרבה יותר מסובך אחרי ה push, כי עכשיו צריך לרוץ לכל האנשים שבטעות קיבלו את הקומיט הזה ולבקש מהם להתעלם ממנו או להיזהר ב pull הבא כי אני הולך לדרוס את המאגר המרכזי.

וטיפ לסיום - צעד בדרך לגמילה מ push יכול להיות לבטל את ה upstream tracking של הענף שאתם עובדים עליו, וכך push בלי שם של ענף לא יעבוד. כלומר על ענף קיים שכבר עוקב אחר ענף מרוחק נפעיל:

$ git branch --unset-upstream

ועכשיו ניסיון לעשות push ייכשל עם ההודעה:

fatal: The current branch mybranch has no upstream branch.
To push the current branch and set the remote as upstream, use

    git push --set-upstream origin mybranch

אתם עדיין יכולים לעשות push אם אתם משוכנעים שזה רעיון טוב תוך ציון שם הענף בצורה מפורשת, במקרה שלי זה:

$ git push origin mybranch

והיתרון הוא שכבר אי אפשר לכתוב בטעות git push מיד אחרי קומיט ואחרי זה לאכול את הלב כשצריך לתקן שגיאת כתיב.