פיצ'ר קריפ זו התופעה שקורית כשאני כותב מערכת ואומר "אם כבר יש לי X שווה לכתוב גם Y". הפיצ'ר קריפ מסיח את הדעת מהמטרה העסקית האמיתית של המערכת, ושולח אותנו לבנות דברים שהלקוחות לא רצו רק כי הם נראים בהישג יד. אנחנו יודעים לזהות פיצ'רים שנכנסו בדרך הזאת באמצעות אנאליטיקות - אם יש פיצ'ר שאף אחד לא משתמש בו, כנראה שהוא זחל פנימה בלי הזמנה.

גם בלימוד נושא חדש יכול להיות פיצ'ר קריפ, אבל הפעם הרבה יותר קשה לזהות אותו. אם החלטתי ללמוד ריאקט יכול להיות שהמדריך הראשון שאכנס אליו יסביר איך להשתמש ב webpack כדי לבנות פרויקט ריאקט - ועכשיו אני מוצא את עצמי לומד webpack רק בשביל ללכת ללמוד ריאקט. זה פיצ'ר קריפ, כי את רוב העבודה שלי כמתכנת ריאקט אני אעביר בלי לגעת בוובפאק (ואולי אפילו אעבוד על פרויקט שבנוי בלעדיו). במצב כזה הדבר המשתלם לעשות הוא למצוא מדריך אחר שידלג על הוובפאק, או ללמוד רק את המינימום וובפאק שאני צריך כדי להקים פרויקט כדי שאוכל להתמקד במיומנות הליבה עליה אני עובד.

אבל הבעיה האמיתית עם הבנה היא בדיוק ההיפך מפיצ'ר קריפ. רוב הפעמים בלימוד נושא חדש אני כל כך מתאמץ להגיע ל"משהו שעובד" שאני מוכן לדלג גם על ידע חיוני, ופוסל אותו בתור פיצ'ר קריפ. וככה אנחנו נפגוש מתכנתי צד שרת שלא יודעים SQL, כי יש ORM שכותב בשבילם את השאילתות.

היכרות טובה עם SQL, או נושאי ליבה אחרים שחשובים להצלחה שלנו כמתכנתים אינה פיצ'ר קריפ. היא בדיוק הדבר שהופך אותנו למתכנתים טובים יותר, והיא בדיוק הדבר שמאפשר לנו ללמוד נושאים חדשים מהר יותר. כמעט תמיד שווה ללמוד קצת יותר מהמינימום הנדרש ולהסתכן בפיצ'ר קריפ, במקום להפסיד מיומנות שאחרי זה יהיה מאוד קשה להשלים אותה.