מקום לטעויות
בכתיבת מערכות תוכנה אנחנו יודעים (בדרך כלל) לאזן בין מהירות הפיתוח לביטחון. בקצה אחד של הסקאלה, מי שבונה קוצב לב צריך לעשות הכל כדי להגיע לאפס טעויות, ובקצה השני אם אתם בונים אתר משחקים אונליין אתם מוכנים לחיות עם העלאת גירסה שבה משחק מסוים לא עבד או עבד עם באג. תמיד אפשר להעלות גירסת תיקון.
את אותו הגיון אפשר לקחת גם לקריירה האישית או הלימודית שלנו-
האם אני מוכנה ללמוד טכנולוגיה גם אם היא בסוף לא תהיה "הדבר הגדול הבא"? או שהזמן שלי קצוב ואני צריכה אפס טעויות בבחירת נושאי הלימוד?
האם אני מוכנה להתפרץ בדיון גם אם אני לא בטוחה במה שיש לי להגיד, או שאני שואפת ל"אפס טעויות" ומוכנה לדבר פחות ובלבד שתמיד אגיד דברים שאני בטוחה בהם.
האם אני מוכנה להעביר הרצאה לצוות על נושא שאני לא מומחית בו, או שאני מעדיפה לא לקחת סיכונים ולכוון ל"אפס טעויות".
הטריק הוא שכמו במערכות, אי אפשר להחזיק במקל בשני הקצוות. אפס טעויות מכתיב התקדמות איטית יותר ומעט מאוד חדשנות. לרוב המתכנתים והמתכנתות שאני מכיר, מדיניות של אפס טעויות בקריירה לא שווה את המאמץ.