ענת ודנה התחילו שתיהן ללמוד שפת תכנות חדשה והצעד הראשון היה התקנת הסביבה.

אצל ענת המחשב היה חדש והאינטרנט מהיר. היא הלכה לפי מדריך ההתקנה והכל עבד. תוך 8 דקות הסביבה הותקנה והתוכנית הראשונה כבר עבדה.

דנה עבדה עם המחשב הרגיל שלה, שכבר לא צעיר. חוץ מאינסוף תוכנות שכבר מותקנות עליו גם מערכת ההפעלה לא הכי מעודכנת. אפילו חיבור האינטרנט מסונן. להתקין את אותן תוכנות לקח לדנה שלושה ימים בהם היא היתה צריכה לצלול לאינסוף הגדרות, להסיר תוכנות שמתנגשות עם הדבר החדש שהיא מתקינה ואפילו לתקן כמה שלבים במדריך ההתקנה הרשמי. שלושה ימים ושלושה לילות ללא שינה אחר כך התוכנית הראשונה עבדה.

במבחן התוצאה נראה שתיהן הגיעו לאותה תוצאה. בראייה תעשייתית דנה בזבזה שלושה ימים על שטויות ו"הפסידה" שלושה ימי עבודה יקרים.

האמת כמובן יותר מורכבת.

אף אחד לא רוצה שהסביבה תעבוד נגדו. אף אחד לא רוצה להתמודד עם שלושה לילות ללא שינה כדי לפענח הודעות שגיאה חסרות משמעות בסקריפטים שמחר כבר לא נצטרך אותם. אבל כשזה כבר קורה (ובתחום שלנו זה קורה הרבה), שווה לשים לב לרווחים שבצלילה כזאת: להבנה היותר מעמיקה איך הסביבה עובדת; לתרגול התמודדות עם מצבים הזויים; להיכרות עם המערכת בעומקים שלא תכננת להגיע אליהם, היכרות שתעזור גם בהמשך כשהודעות שגיאה דומות יופיעו בעולם האמיתי.

אנחנו לומדים כדי לדעת, לא כדי "לסיים" איזה קורס ו"לפתור" רשימה שרירותית של תרגילים. ואנחנו לומדים כל הזמן גם כשאנחנו בעבודה. הסיבוך כמו גם הקמת הסביבה הם חלק מהעבודה וכמה שנקבל את זה יותר מהר ככה נוכל להתקדם לכתוב קוד טוב יותר, גם כשהוא מסתבך.