בעבודה על מערכות גדולות, הקוד יכול להיות כל כך גדול שאין לך מושג מה משפיע על מה. אפקט הפרפר עובד שעות נוספות ושינוי קוד קטן במקום אחד ישבור משהו במקום בכלל לא קשור במערכת.

בעבודה עם שפות תכנות מסוימות או ספריות פיתוח מסוימות הכללים של אותה ספריה כל כך מורכבים שמתכנתים שלא מכירים מספיק טוב את הכללים מרגישים שיש בשפה "קסם". פגשתי המון מתכנתי פרל שפשוט העתיקו קודים ממקום למקום בלי להיות מסוגלים לכתוב שורות חדשות בביטחון. תקופה ארוכה ל JavaScript היתה בעיה דומה בעיקר בגלל איך שאנשים השתמשו בשפה.

ובעבודה על פרויקטים מסוימים אנחנו מרגישים אבודים כי הדרישות משתנות כל יומיים לפי קריזות של ההנהלה, ואנחנו קבוע כותבים קוד וזורקים אותו.

התחושה בכל המקרים היא מאוד דומה - "מרגיש אבוד", לא יודע מה הקוד שאני כותב יעשה, מעדיף להסתתר בפינה ולא לקחת יוזמה כי רק צרות יצאו לי מזה.

אבל יש גם דרך החוצה: כשאני מבין איזה סוג של "אבוד" אני מרגיש, יש לי את הכלים לשנות - להחליף עבודה או פרויקט, ללמוד יותר לעומק את הטכנולוגיה, או לתקן את הפרויקט כך שיהיה יותר קל לעבוד עליו. החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על קופי-פייסט.