קחו את המספר 1, תוסיפו לו חצי ואז עוד רבע ואז עוד שמינית וככה תמשיכו להוסיף מספרים כשכל פעם המספר שמוסיפים הוא חצי מהמספר הקודם. לא משנה כמה מספרים תוסיפו אף פעם לא תעברו את המספר 2.

גם לימודים יכולים להרגיש מאוד דומה לסידרה הזאת, במיוחד אם מסתכלים על תוצאות. בהתחלה מעט עבודה מביאה להרבה תוצאות, והתחושה היא שאתה על גג העולם. כל יום לומדים דברים חדשים ומצליחים לבנות עוד ועוד פרויקטים. ואז בדיוק כשכבר נדמה שאתה מוכן לראיון בגוגל פתאום דברים מתחילים להתפרק, פתאום הכל נראה קשה וככל שממשיכים ללמוד ככה ההתקדמות מרגישה יותר איטית. מחברים עוד שמינית ועוד אחד חלקי שש עשרה, בלי להגיע לעולם ל 2.

זה קורה בגלל שאנחנו מודדים את הדבר הלא נכון: תוצאות לא מסודרות בצורה לינארית ואחרי שמסיימים "שלב" צריך להמשיך לעבוד קשה עד הקפיצה הבאה. וכל מדרגה היא הרבה יותר גבוהה מהקודמת.

כדי להתמודד עם תחושת ההיתקעות במקום שווה להזכיר לעצמכם שהחיים הם לא סידרה הנדסית; שככל שלומדים יותר מצליחים להתקדם יותר מהר. הבעיה היא שהיעד הבא באמת משמעותית יותר רחוק מהקודם.

ושווה להזכיר לעצמכם שהמוח מסתגל. שכל עוד היום אתם יודעים יותר ממה שידעתם אתמול, ושכל עוד אתם נהנים מהלימוד ומהדרך, התוצאות יגיעו בסוף. פחות או יותר כשכבר תפסיקו לצפות להן.