לא חשבתי על זה שכשמשנים כתובת מייל צריך לבקש סיסמה, כי ברוב האתרים אפשר ללחוץ "שכחתי סיסמה" ולקבל קישור לאיפוס סיסמה למייל.

לא חשבתי על זה שאלמנט יכול להתכווץ אם הוא בתוך flex-box כי ברירת המחדל של flex-shrink היא 1.

לא חשבתי על זה שכמות השאילתות שכתבתי תלויה במספר השורות בטבלה.

לא חשבתי שקובץ הלוג יגיע לכזה גודל.

כל מנגנון שאנחנו מכניסים למערכת יכול להישבר בדרכים שלא חשבנו עליהן. גישה אחת שלא עובדת להתמודד עם הפחד היא לנסות כן לחשוב על הכל מראש, לתכנן עד לפרטים הכי קטנים ולתת לאינסוף אנשי מקצוע לעבור על התוכניות לפני שמעבירים אותן לפיתוח. זה לא עובד כי גם אנשי מקצוע טובים מפספסים וכי עולם התוכנה משתנה כל הזמן.

גישה יותר טובה משלבת בין מחקר טוב מראש לבין נכונות לתקן בזמן ריצה: אנחנו לא מוותרים על תכנון. כשנעלה מערכת אנחנו נבדוק איפה הלוגים שלה נשמרים, איפה הגיבויים נשמרים, נפעיל כלים אוטומטיים שיעזרו לנו למצוא בעיות נפוצות בקוד ונכיר את הקוד והכלים שלנו מספיק טוב כדי לא לפשל בדברים ברורים. באותו זמן, כשמישהו מדווח על תקלה מתכנתים טובים לא לוקחים ללב או מתווכחים. אנחנו משתמשים בזה כהזדמנות ללמוד "על מה לא חשבתי הפעם" ומוסיפים לצ'ק ליסט לקראת הפעם הבאה.