בזמן ששוטפים כלים.
המעבר לאונליין שקרה מאז תחילת הקורונה הוא השינוי הכי גדול שאני יכול לזכור בתרבות של התעשיה שלנו. והוא גדול. רק לפני כמה שנים בשביל להשתתף בכנס היה צריך לקנות כרטיסים ולטוס למקומות רחוקים, והיום כל ההרצאות מכל הכנסים המקצועיים שאפשר לדמיין יושבות ביוטיוב ומחכות שנצפה בהן.
ומחכות.
ומחכות.
ומחכות.
יש מעל 30 מיליון הורדות בשבוע של טייפסקריפט, אבל רק 4,000 אנשים צפו בהרצאת הפתיחה מכנס TSConf האחרון.
בריאקט היחס יותר טוב - להם יש 16 מיליון הורדות בשבוע וכמעט 80 אלף צפיות בהרצאת הפתיחה של כנס React Conf האחרון. ואלה עדיין מספרים מאוד קטנים.
גם אם נסתכל רק על מספרים בתוך יוטיוב התמונה נשארת דומה. לקורס ריאקט למתחילים של Free Code Camp יש מיליון וחצי צפיות. עוד חמש מיליון צפיות הלכו ל mosh בקורס React For Beginners שלו, ו Ben Awad משך מיליון וחצי צפיות לראיון העבודה בריאקט שהוא העביר לקלמנט מיולשקו.
מה כל זה אומר? אני לא בטוח. כשאני מסתכל על המספרים אני מקבל את הרושם שאנשים מעדיפים ללמוד טכנולוגיה עד שמוצאים בה עבודה, ואז נעצרים ומפסיקים להתעניין. הרצאות מכנסים הן אחת הדרכים הקלות והטובות להיחשף לעשייה הפנימית של טכנולוגיה שמעניינת אתכם ולהבין אותה כולל את המוטיבציה שמביאה לפיתוחה. הן קריטיות לאנשים שרוצים להיות מומחים בכל טכנולוגיה שלא תהיה.
הבחירה להמשיך ללמוד גם כשעובדים בטכנולוגיה היא הדרך הטובה ביותר לעלות רמה, להתמקצע וככה גם ליהנות יותר וגם להמשיך ולמצוא עבודות טובות יותר. והצעד הראשון הוא להתחיל לשים לב גם למאחורי הקלעים של אותה טכנולוגיה: באוטו, בפקקים, באוטובוס ואפילו בזמן ששוטפים כלים.