היתרון הגדול של דדליין הוא גם החיסרון שלו - הדדליין מכריח אותך לעשות פשרות בשביל להגיע לנקודת סיום. בדוגמה של קורס כמעט כל הקורסים פה באתר לא היו קיימים אם היה לי אינסוף זמן לעבוד עליהם, פשוט בגלל שתמיד יש מה להוסיף ולתקן.

ובדיוק הפשרות האלה חושפות את הצד האפל של הדדליין - כשהפשרות גדולות מדי, או כשאין באמת לחץ של זמן, דדליין יכול לקלקל הזדמנות טובה רק בגלל שלא נתנו לה מספיק זמן להבשיל.

בדוגמה של קורסים (כי בכל זאת זה מה שאנחנו עושים כאן), אני יכול להחליט שאני אקח שלושה חודשים ללמוד ריאקט ואחרי זה אתחיל ללכת לראיונות עבודה. שמתי דדליין, התחלתי לעבוד אבל במהלך העבודה גיליתי שבשביל ללמוד ריאקט בשלושה חודשים אני צריך להתפשר: אני צריך לפתור פחות תרגילים, לראות פחות הרצאות העשרה, לבנות פרויקט יותר קטן. וככה כשנגמרו השלושה חודשים ואני מתחיל ללכת לראיונות עבודה אני עדיין לא ברמה מספיק טובה כדי לעבור אותם. הדדליין לא עזר לי כי הוא היה קצר מדי, ועכשיו כל העבודה שעשיתי הלכה לאיבוד.

הבנת המנגנון הזה היא גם המפתח שיעזור לי להשתמש טוב יותר בדדליינים ככלי למידה, והמשחק הוא ניהול ציפיות: המטרה של יציאה להרפתקאה של שלושה חודשים בהם אני לומד ריאקט היא לעשות את הכי טוב שאני יכול כדי ללמוד ריאקט בשלושה חודשים. אם אני מצליח להגיע לדדליין עם ידע מספיק טוב כדי לעבור ראיון עבודה זה מעולה, אבל יכול גם להיות שזה לא יקרה וזה גם בסדר. ואז צריך להתחיל מקצה שיפורים, עם דדליין משלו ויעדים משלו.

דדליין הוא לא תירוץ כדי לשחרר מוצר גרוע או להגיע לא מספיק מוכנים לראיון עבודה. זה בסך הכל כלי שבעזרת שימוש נכון בו נוכל להיות יותר ממוקדים בהשגת המטרות שלנו.