בניסוי מפורסם של דן אריאלי הוא ביקש מאנשים בקבוצה אחת לבנות משהו מלגו ואז מפעיל הניסוי פירק את היצירה וביקש מהמשתתפים לבנות מאותם חלקים יצירה חדשה. לקבוצה השניה היתה משימה דומה, רק שבמקום לפרק את היצירות שהם בנו מפעילי הניסוי נתנו להם כל הזמן חלקי לגו חדשים, וכך הם ראו את כל היצירות שהם בנו לאורך הניסוי מצטברות על המדף.

לא נופתע לגלות שהקבוצה הראשונה בנתה בממוצע פחות יצירות. מאוד קשה לבנות דברים שאתה יודע שאף אחד לא ישתמש בהם, ועוד רגע הם יפורקו.

בעולם האמיתי של תכנות המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. בעבודה על פרויקט שאין לו משתמשים אנחנו מגלים ש-

1. בלי משתמשים אין עומס על המערכת, ולכן הקוד שכתבנו לא יודע להתמודד עם עומסים (כי הוא אף פעם לא היה צריך).

2. כשאין משתמשים לא צריך להפיץ להם את התוכנה, ולכן אנחנו נשארים עם קוד שבור שעובד רק על המכונה שלי.

3. כשאין משתמשים אין בעיות אבטחת מידע, כי אף אחד לא מנסה לשבור את הקוד, מה שמשאיר אותנו עם חולשות אבטחה פשוטות שלא התגלו.

4. בלי משתמשים אין מי שיכעס כשהפיצ'רים שאנחנו כותבים לא עובדים, מה שמשאיר אותנו עם יותר באגים במערכת.

ואולי הכי גרוע זה כשהמתכנתים הטובים יעזבו את הפרויקט כדי לעבוד על פרויקטים יותר מעניינים, ואיתם מתדרדרת גם תרבות העבודה.

בטווח הרחוק פרויקטים שהם Dead End רק יפגעו בקריירה שלנו, ירחיקו אותנו מהעשייה ומכתיבת קוד ברמה שאנחנו צריכים בשביל להתקדם. הפרויקט מת? זה הזמן להיפרד ולהמשיך הלאה.