הפחד להתאמץ מדי הוא תופעה אמיתית שאני רואה על עצמי ועל תלמידים שלי בקורסים. המחשבה הולכת כך -

1. הנה תרגיל קשה אבל אני יודע בגדול איך פותרים אותו,

2. אני יכול להתאמץ ולכתוב את הפיתרון, אבל זה ייקח לי הרבה יותר זמן ממה שתכננתי להשקיע על התרגיל הזה,

3. בגלל שאני יודע מה הפיתרון, לפתור את האתגר לא ייתן לי יותר מדי,

4. חבל להשקיע מאמץ סתם, עדיף לעשות דברים יותר מועילים.

תיאוריה יפה, רק שהיא לא נכונה. מה שבפועל קורה כשמתאמצים יותר מדי הוא:

1. הנה תרגיל קשה אבל אני יודע בגדול איך פותרים אותו,

2. אני יושב את השלוש שעות שחשבתי שזה ייקח, מגלה שהכיוון שלי לא היה נכון, ממשיך לשבור את הראש ופותר את האתגר אחרי 7 או 17 שעות.

3. בתהליך למדתי המון דברים חדשים, וגם השתפרתי לקראת האתגר הבא שאצטרך לכתוב.

כל עבודה על פאזל היא הזדמנות. הזדמנות לשבור את הראש. הזדמנות לתת כל מה שיש לך ויותר מזה בשביל לפתור אותו. לא בשביל הפיתרון (כי תמיד אפשר לשאול את Chat GPT), אלא כי המאמץ הוא ההצדקה של עצמו. להתאמץ מדי זו הדרך היחידה קדימה.