כשאנחנו מתחילים ללמוד משהו חדש ולפני שהדבר החדש הזה מתחיל לתת תוצאות (כלומר תקופת זמן די ארוכה, כי לימוד של דברים מעניינים לוקח מלא זמן), יש תקופת זמן רגישה בה אנחנו צריכים להשקיע יותר זמן בלימוד, גם על חשבון דברים אחרים שהיינו רגילים לעשות, ובאותו זמן לא רואים עדיין את הערך של אותו הדבר שאנחנו לומדים.

במצבים כאלה אנחנו יכולים להיות קשים עם עצמנו ולראות במבט של החברים, החברים לעבודה או אפילו המשפחה סוג של ביקורת.

״מה את כל היום במחשב? אולי עדיף למצוא עבודה במשהו אחר״

״מה קורה עם הגירסה? שוב נצטרך לדחות את הדדליין?״

״התגלה עוד באג בפרודקשן! עכשיו זה לא זמן ללמוד״

וזה מוזר כי מצד אחד אנחנו יודעים שהאנשים האלה בצד שלנו. הם עודדו אותנו ללמוד את הדבר החדש ועזרו לנו להתחיל. אז מה קורה פה? למה הם לא מפרגנים יותר? למה לא נותנים לי זמן ללמוד את הדבר שאני צריך כדי להתקדם?

כמה מחשבות שאולי יעזרו לעשות סדר-

1. לפעמים הביקורת שאנחנו שומעים היא רק בראש שלנו. המנהלת ששואלת על הגירסה מבינה שאולי יהיה צריך לדחות את הדדליין, אבל זה המוח שלנו שהופך את ההבנה הזאת לביקורת.

2. כמו שלנו קשה לעשות את השינוי כך הוא קשה גם לאנשים שסביבנו. בראש הם יודעים שצריך לתת לכם עוד זמן לימוד, אבל ההרגל לשאול על הגירסה או על הבאג לא נעלם בקלות. אי אפשר לצפות מכל הסביבה שלכם להשתנות רק בגלל שאתם החלטתם להשקיע זמן בלימוד משהו חדש.

3. לפעמים אנחנו שנמצאים בתוך תהליך הלימוד מבינים טוב יותר מהאנשים שמסביב מה הוא דורש. ברור שראש הצוות שלך לא רואה למה את צריכה להשקיע שעתיים-שלוש ביום בשביל ללמוד ריאקט, אבל זה לא אומר שאפשר ללמוד ריאקט בפחות.

האחריות שלנו אם כן כלפי עצמנו היא לבחור את סדרי העדיפויות שמתאימים לנו, ולעזור לסביבה להבין שאלה הדברים שאנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם. וכן לשים בצד ביקורת מרומזת או מפורשת. המטרה של כולם הוא שתמצאו את זמן הלימוד שאתם צריכים, אבל אתם היחידים שיכולים לגרום לזה לקרות.