האימרה המפורסמת של דונלד קנות' הולכת ככה-

“The real problem is that programmers have spent far too much time worrying about efficiency in the wrong places and at the wrong times; premature optimization is the root of all evil (or at least most of it) in programming.”

ואפשר להבין את הסיפור בשתי דרכים, שתיהן נכונות. המסר הברור הוא שעדיף לנו למקד את המאמצים שלנו בכתיבת תוכנה יעילה. בהתחלה אין לנו מושג איזה חלקים באמת יעבדו לאט, ולכן שווה לחכות עם האופטימיזציה עד שמשהו באמת נשבר.

המסר היותר עדין הוא שלפעמים דווקא הניסיון לחסוך עלול לסבך אותנו עוד יותר. לא רק במובן שנעבוד יותר קשה בבניית אותה מערכת, אלא גם שנקבל באגים שבלי אותו ניסיון לא היינו חולמים עליהם. ואת זה אנחנו מכירים: שומרים מידע ב Cache רק בשביל לגלות שהאפליקציה מציגה מידע לא עדכני למשתמש כי שכחנו לרענן את ה Cache; מוסיפים useCallback או useMemo בריאקט וטועים ברשימת התלויות, כך שהקומפוננטה לא מתעדכנת; בונים מערכת שתדע להתמודד עם עומס חריג ולהעלות קיבולת דינמית עם Micro Services ו Kubernetes רק בשביל לגלות שמרוב חלקים נעים אנחנו מאבדים הודעות ב Message Queue.

הדרך לבניית מוצר תוכנה שעובד היא איטית וארוכה. בנו את הפיצ'רים נכון ובצורה שמאפשרת שידרוג והחלפה בלי לשבור את כל המערכת. את האופטימיזציות והביצועים רצוי להשאיר לסוף.