קל לנסות להגן על מערכת החינוך - מורים ומורות תשושים עומדים מול כיתות גדולות מדי וצריכים ללמד חומר שלא תמיד מעניין את התלמידים. למה כבר ציפית? הם עושים כמיטב יכולתם. תשלמו יותר ותקבלו כיתות קטנות ומורים מאושרים שמרוויחים טוב.

אם רק זה היה כל כך פשוט.

הבעיות במערכת החינוך לא קשורות לכסף. ברור שיותר קל למורה להסתדר בכיתה של 10 תלמידים מאשר בכיתה של 30, וברור שכמה שמורה תרוויח יותר איכות החיים שלה מחוץ לעבודה תשתפר. מה שלא כל כך ברור הוא מה יקרה באותה כיתה בת 10 תלמידים בזמן הלימודים.

כי הבעיות במערכת החינוך הן קודם כל הבעיות שלנו כחברה, והבעיות שלנו בשוק העבודה. סוף עידן הקפיטליזם התעשייתי אומר שאין יותר צורך או יכולת לבנות מפעל טוב יותר, לשפר באמצעות מדידות ולהגיע לשלמות בתאימות לתקן. טלפון שנראה כמו אייפון אבל זול יותר? בעולם תעשייתי רגיל זה היה גורם לאפל לצאת מהשוק. בעולם הפוסט-תעשייתי שלנו, תודה אבל לא תודה. אנחנו (כצרכנים) לא מחפשים את המוצר הגנרי היעיל ביותר שפותר בעיה, אלא את המוצר המעניין, החדשני, עם הסיפור הטוב, שמתאים לנו אישית.

ובתוך זה מערכת החינוך לא יודעת מה ואיך ללמד, בדיוק כמו שארגונים רבים לא יודעים איך להתיחס לעובדים שלהם ואיך לייצר את אותה חדשנות שאנחנו צריכים. אנחנו יודעים שהשיטות הישנות לא עובדות. אנחנו יודעים שמעקב אחר עובדים, נהלי עבודה קשיחים, עובדים שאפשר להחליף אותם ברגע ואיומים כל הזמן בפיטורים לא משיגים תוצאות טובות. יש לנו גם תחושה לגבי שיטת העבודה בארגונים שכן מצליחים, אבל אין לנו מספיק ניסיון בעבודה לא תעשייתית. איך בכלל בית ספר לא תעשייתי יכול להתנהל? את מה ימדדו? מה ילמדו בו? מה יהיו מטרותיו? הקפיטליסט התעשייתי אלוף בבניית מערכות במקום אנשים, אבל מה קורה כשמה שאנחנו צריכים הוא אנשים?

וכן אנחנו יודעים מה היינו רוצים ללמד: נשמח לקבל בוגרים עצמאיים, שיודעים למצוא בעיות מעניינות ולפתור אותן בצורה יצירתית, שיודעים להתגבר על מכשולים בדרך ולבחור לעצמם אתגרים שמתאימים להם. שיוכלו ללמוד לבד דברים חדשים ויתאימו את עצמם לעולם משתנה. אנחנו פשוט לא יודעים איך ללמד את זה.

הדרך קדימה לא קשורה לתוספת תקציב או אפילו לבחירת שיטת עבודה אחרת. אין שיטת לימוד שעובדת שאנחנו יודעים עליה. יש המון השערות וניסיונות ורעיונות שאולי עובדים לחלק מהאנשים ולא עובדים לאחרים. והמחקר הזה צריך להימשך. הדרך קדימה תחייב אותנו להיפרד משיטת הלימוד המוכרת (שלא עובדת), ולהיפתח לרעיונות חדשים שכנראה גם רובם לא יעבדו. הדרך קדימה תחייב אותנו להכיר בזה שחלק מהילדים שלנו יהיו שפני ניסויים באותו מסע, ומחייבת אותנו לתת להורים הרבה יותר אפשרויות בחירה לגבי המסע הספציפי של כל ילד. בתקופה הקרובה אנחנו צריכים חדשנות ולא יציבות. וכן זה מפחיד, מסוכן ועלול לא לעבוד. הבעיה שהאלטרנטיבה הנוכחית גם לא עובדת.