קלאיינט הרדיט האהוב עליי נסגר בתחילת החודש. הסיפור בקצרה הוא פשוט וכואב: קריסטיאן זליג, מתכנת קנדי, הבין שיש בעיה להשתמש ברדיט על הטלפון כי הקלאיינט הרגיל שלהם גרוע. הוא ידע שהוא יכול לבנות משהו טוב יותר ואכן כך עשה.

מעבר לממשק היותר טוב, אפולו גם לא שילב פירסומות. כן היתה אופציה לשלם כדי לקבל מנוי "פרו" (מנוי שלצערי לא רכשתי), ובכל מקרה גם למשתמשי החינם וגם למשתמשים בתשלום לא הוצגו פירסומות. סך הכל זליג המשיך לתחזק את אפולו עד לא מזמן. ביולי האחרון רדיט עברה למודל שבו היא גובה תשלום מכותבי תוכנות עבור גישה ל API שלה, מה שבפועל סגר את השוק של לקוחות רדיט עצמאיים.

יותר מהכל אני חושב שהסיפור הוא תזכורת לחיים בעידן כלכלת האינטרנט - מצד אחד היכולת של בן אדם אחד, בלי גב ובלי הון להקים עסק מצליח, ובאותה נשימה השליטה של חברות גדולות והקושי להתחרות בהן. כשרדיט הכריזו על שינוי התמחור ל API רבים חשבו לעבור לרשת דיונים מתחרה לדוגמה Lemmy. בפועל הרעיונות הטובים מאחורי כלים כמו Lemmy לא הספיקו בשביל למשוך כמות משמעותית של משתמשים. רדיט, כמו פייסבוק, גוגל, אמזון, ולא מעט ענקיות אינטרנט אחרות, מצליחה להשאיר אצלה את המשתמשים ולכן גם יכולה לקבוע את הכללים.

בין כל הדיונים שקראתי על הסוף של אפולו חזר הרעיון של ה AI, שבעצם אפולו ושאר הקוראים האלטרנטיביים הם נזק משני ושהמטרה האמיתית של רדיט היתה לגבות כסף מחברות הענק שירצו לאמן בוטים של בינה מלאכותית על אינסוף התוכן שלהם. עדיין מוקדם לדעת אבל יהיה מעניין לראות אם תוכן גולשים אנונימי, שעד עכשיו נחשב חסר ערך כי אין פירסומות לטרגט באמצעותו, יהפוך למוצר נחשק ולדלק שמניע את גלגלי ה AI.

היה שלום אפולו ותודה על כל הלינקים.