"במבחן היום יש לכם שעה לעבוד, בסוף השעה תצטרכו להגיש ותקבלו נקודות באופן יחסי למספר השאלות שפתרתם" אינו משפט שתשמעו במסגרת לימודית.

יש לנו סיפור סביב "לסיים את כל התרגילים". סיום התרגילים נותן תחושה של הישגיות וביטחון. אני יודע שאני על המסלול. אני יודע שאני בסדר. אני יודע שבסוף המסלול אצליח לעשות את מה שרציתי. הצלחתי לסמן וי בכל המשבצות. עשיתי את מה שצריך.

והסיפור הזה הולך איתנו הרבה מעבר לתרגילים. הוא מושך אותנו להמשיך להשקיע בדברים אחרי שהם כבר לא רלוונטיים עבורנו (כי כבר התחלתי אז צריך לסיים). הוא משאיר אותנו גוללים לנצח ב Infinite Scroll (כי איפה בדיוק זה נגמר?). הוא מוריד לנו את המוטיבציה כשהמשימה גדולה מדי, ויוצר העדפה לפתור באגים קטנים על פני ריפקטורינג ובניית תשתיות. התרגלנו ש"לא סיימתי את כל התרגילים" הוא מקום רע להיות בו.

החדשות הטובות הן שכשהתנהגות כזאת עובדת לטובתנו היא יכולה להיות תמריץ מוטיבציה רציני. אנחנו יכולים לתחמן את המערכת, לחלק משימות גדולות למשחקונים קטנים וליצור הרגלים שיעזרו לנו להשיג מטרות ארוכות טווח. כשאתה מבין איך המוח עובד אפשר לשחק עם זה לטובתך (אני מסתכל עליך דואולינגו).

החדשות הרעות הן כשהתנהגות כזאת עובדת לרעתנו לפעמים קשה לראות את זה. לקרוא שעה ביום ספר בשפה זרה מאוד עוזר ללמוד את השפה; להכריח את עצמך לקרוא 10 עמודים באותו ספר עלול ליצור אפקט הפוך ולהוריד את המוטיבציה. להתעקש לסיים את כל האוכל בצלחת רק בגלל שבטעות לקחת יותר מדי זה לא הישג, ואם החיים בתור מנהלת כספים משעממים אותך אז לא צריך להמשיך עד הפנסיה רק בגלל שזה מה שלמדת.

סיימת את כל התרגילים? מהמם. סיימת חלק מהתרגילים? מצוין. סיימת יותר ממה שמופיע ברשימה? אחלה. אנחנו פה בשביל ללמוד לא בשביל לסמן וי.