המוח האנושי היה יכול להיות הרבה יותר מתאים לחיים המודרניים. הוא היה יכול להיות סקרן יותר, רגוע יותר, מחושב יותר. במקום זה קיבלנו מוח שפוחד מאי וודאות ורוצה "לסגור עניין" כמה שיותר מהר, שיודע למצוא אינסוף דרכים בהן רעיון מסוים לא יעבוד והכי גרוע - שמתנה את הסקרנות בצרכי ההישרדות המיידיים ובתנאים שסביבו.

מוח שמעדיף לקרוא תשובה מהירה של ChatGPT מאשר את כל ה Man Page.

בשביל לשכנע מוח כזה ללמוד אי אפשר פשוט לזרוק עליו את החומר ולקוות שהוא יקשיב. צריך להיות עדינים, צריך לשכנע ובעיקר צריך להבהיר לו שהדברים האלה שאנחנו רוצים ללמוד שווים את ההשקעה.

זאת הטעות המרכזית של הבגרויות ולימודי תואר ראשון - המון חומר בלי חיבור ליום יום גורם לרוב הסטודנטים לאבד את הסקרנות ולחפש איך לעבור את המבחן. בלימודים טכניים המשתלבים בעבודה יש לנו מטרה אחרת, עלינו לגרום למוח ללמוד דברים חדשים פשוט כי הם "יכולים" להיות רלוונטים, בלי שיש מבחן בקצה.

וכשהחומר אינו למבחן צריך לשנות קצת את הטקטיקה: כדאי להיחשף לחומר הלימוד במנות קטנות ולאורך זמן. עשר דקות ביום זו התחלה מעולה. בהמשך אפשר לעלות לחצי שעה ביום, אבל לא צריך יותר. אפשר גם ליצור לעצמכם אתגרים קטנים, וזה בסדר לזרוק אותם לפח בסוף. אבל הכי חשוב הוא להרגיל את המוח לשאול שאלות במקום לחפש תשובות, ממש להכריח את עצמכם לכתוב שאלות תוך כדי קריאה.

"ומה עוד תרצה לדעת על הנושא?" היא פריווילגיה שאפשר ליהנות ממנה רק כשאין מבחן בסוף.