גם הפרפקציוניסט וגם החאפר לא מצליחים לכתוב קוד מספיק טוב, אבל מסיבות אחרות.

הפרפקציוניסט צריך שהכל ישב במקום לפני שהוא יכול להתחיל לקודד. הוא חייב שה IDE יהיה מקונפג כמו שצריך, שתשתית הבדיקות האוטומטיות תעבוד, שהקוד ישב מסודר יפה ומתועד, שהאבסטרקציות יהיו בדיוק נכונות. פרפקציוניסטים מתקדמים לאט ובעבודה מחקרית כמו כתיבת קוד עד שהם יסיימו כבר מישהו בפרודקט ישנה את דעתו והרבה עבודה תיזרק.

החאפר הוא חלומו של כל איש פרודאקט כי אתה יכול לדבר איתו בבוקר על פיצ'ר ושעתיים אחרי זה המנגנון כבר עובד בפרודקשן, אבל בגלל חוסר סדר יהיו הרבה באגים, הוא לא יצליח לעבוד בצוות או על מערכות מורכבות ורגרסיות יקרו כל הזמן. בנוסף חצי שנה לתוך הפרויקט הקוד יראה כמו ערימת בוץ ענקית שהמוצא היחיד ממנה יהיה לשכתב את הכל.

ברור שאנחנו לא רוצים להתקדם לאף אחד מהקצוות של הסקאלה ביניהם. אנחנו כן רוצים למצוא מקום טוב באמצע ויותר מעניין - אנחנו רוצים להתנסות בעבודה יותר פרפקציוניסטית או יותר חאפרית באופן שוטף בחלקים בפרויקט שמאפשרים את זה. הדרך הנכונה להסתכל על שני החבר'ה האלה היא לא בתור שתי אפשרויות ריאליות, אלא בתור מיומנויות שכדאי ליישם בזמן הנכון ובמידה הנכונה: פיתוחים מסוימים דורשים מחקר מהיר וכתיבת קוד שייזרק, ופיתוחים אחרים דורשים קוד יציב ותשתיות שילוו אותנו לשנים. הגמישות המחשבתית לעבור בין סוגי העבודה עוזרת, לא משנה על איזה פרויקט אתם עובדים עכשיו.