זאת היתה הכותרת של הרצאה באיזשהו כנס שלא הלכתי, ונשארה איתי כי זה נשמע כל כך חשוב. טוב מי לא היה רוצה לדעת לקבל החלטות בתנאי אי וודאות. ספרו לי כבר את הסוד.

אבל כמובן שזו כותרת טפשית. כל קבלת החלטות היא בתנאי אי וודאות. זה לא נקרא "קבלת החלטות" כשאני מחליט לשים פיתה בתנור בשביל סנדוויץ לילדים בבוקר. ברור ש"אפשר" ללכת בלי אוכל לבית ספר אבל זה אפשר מאוד תיאורטי ולא מעניין. קבלת החלטות היא מעניינת כשצריכים להחליט בין דברים ואנחנו לא יודעים מה תהיה התוצאה - לבחור בין עבודות או פרויקטים, להחליט על סטאק טכנולוגי לפרויקט, להחליט לאיזה בית ספר לרשום את הילדים.

וזה קשה כי ההבדל בתוצאה עשוי להיות עצום, כי הרבה מונח על כף המאזניים וכי יש סיבות טובות לבחור בכל אפשרות.

כמה דברים שאני אוהב לזכור במקרים כאלה-

1. לפעמים שווה לקחת אוויר. אפשר לקבל החלטות טובות יותר כשבוחנים לעומק את השיקולים, הסיכויים והסיכונים בכל בחירה.

2. יש נקודה בה עוד מידע לא בהכרח עוזר. כן שווה להשקיע כמה ימים ב POC בכמה טכנולוגיות כדי לראות לאיזה אני מתחבר יותר, אבל לא כדאי לבנות פרויקט של שלושה חודשים בכל אחת.

3. התהליך חשוב לא פחות מהתוצאה. במיוחד כשאין וודאות, הדרך היחידה להרגיש טוב עם הבחירות שלנו ולהיות מסוגלים להתקדם ולסיים פיתוח היא ליצור תהליך בחירה שאנחנו מוכנים לחיות איתו. אני לא יודע האם עבודה בחברה X או חברה Y תהיה לי יותר טובה לעתיד, אבל אלה הקריטריונים שלפיהם אני בוחר והנה רשימה של שאלות שאני אחפש עליהן תשובה על כל חברה.

4. לאינטואיציה תפקיד חשוב, גם אם לא מספיק מוערך.

ואולי לא פחות חשוב מקבלת החלטות היא היכולת ללמוד לחיות עם החלטות לא נכונות שעשינו ולתקן. כשאנחנו שמים החלטות בפרופורציה ומוכנים לחיות עם טעות, זה מוריד הרבה מהלחץ בקבלת ההחלטה.