רוב המתכנתים לא בטוחים שהקוד אי פעם יעבוד. לא בטוחים שאפשר בכלל לכתוב גירסה שעובדת למשימה איתה הם מתמודדים ולכן הם ממהרים לכתוב גירסה שעובדת, לא משנה כמה מינימליסטית. מפתחות הצפנה? בינתיים נשים אותם בקוד אחרי שיעבוד נמצא מה לעשות איתם. כתובות של שרתים? תכתוב Hard Coded בינתיים אחרי שיעבוד נבנה מסך הגדרות מסודר. טיפול בשגיאות? הצחקת אותם. בוא נראה שה flow התקין עובד לא צריך לעבוד סתם.

הבעיה שאחרי שיש flow מינימלי שעובד הם כל כך שמחים שמשהו עובד שישר רצים להראות לבוס, מקבלים מבול של פידבקים ולעולם לא יהיה להם זמן להוסיף את הטיפול בשגיאות.

לכן אחד הטיפים הכי קלים לקידוד נכון יותר הוא לטפל בשגיאות בזמן שכותבים את הקוד. אם כתבתי בפייתון את השורה:

with open('/etc/passwd') as f:
    ...

ממש באותו רגע אני אשאל - ואיך זה יכול להישבר? מה אם אין לי הרשאות לקובץ? מה open יעשה? ומה אם הקובץ לא קיים, מה open יעשה? ומה אם הנתיב הוא בגלל נתיב לתיקיה, מה open יעשה?

והצעד הבא דורש שילוב של סבלנות וביטחון עצמי, אבל לגמרי שווה את זה - במקום לכתוב קודם כל את תוכן הלולאה, אני מתחיל מהקוד שמטפל בכל הדרכים בהן השורה שלי יכולה להישבר ומוודא שבכל דרך התוכנית תתנהג כמו שאני רוצה שתתנהג. רק אחרי שסיימתי לטפל בכישלונות אני ממשיך לטפל במצב התקין.

וכן הטיפ הזה לא רלוונטי כשעושים פרוטוטייפ למערכות, אבל צריך לשים לב שאם הפרוטוטייפים שלכם נוטים "להפוך" לגירסה האמיתית, אולי שווה לבנות תהליך פיתוח טוב יותר גם עבורם.