הפוסט שלא כתבתי היה אמור לספר על בעיה ממש מתוחכמת. כל כך מסובכת שבזמן אמת אפילו לא הבנתי אותה עד הסוף. וכמובן על הפיתרון הסופר מתוחכם שלה, שבהתחלה לא עבד ורק אחרי כמה ניסיונות הצלחתי להגיע לנוסחה שבדיוק פתרה את הבעיה.

הפוסט שלא כתבתי היה אמור לספר לכם על הגורם האמיתי לבעיה הזאת, ואת כל הדרך שעשיתי כדי לגלות אותה. וגם להראות את כל הפיתרונות שלא עבדו ולהסביר מה היו הבעיות שלהם, ואיך הפיתרון שעבד (אפילו שהוא מאוד מסובך) קלע כמו חץ למטרה ובדיוק פתר את הבאג.

הבעיה עם הפוסט שלא כתבתי היתה שתוך כדי חיפוש כל ההסברים האלה פתאום הבנתי שהבעיה היתה הרבה יותר פשוטה ממה שחשבתי בהתחלה. כל כך פשוטה שאין אפילו מה לכתוב עליה. והפיתרון הסופר מסובך שלקח לי שעות לכתוב? הוא התגלה כ Workaround טפשי שאפילו לא מטפל בכל המקרים. המחקר לקראת הפוסט שלא כתבתי מוטט את כל הקוד המסובך כמו מגדל קלפים, והשאיר אותי ללא פוסט אבל עם קוד פשוט שעובד הרבה יותר טוב.

הפוסט שלא כתבתי מזכיר לי שהכתיבה על קוד הכרחית בדיוק כמו כתיבת הקוד.