בדרך החוצה מהחדר כושר יש מעדניית גבינות (פרמז'רי, בשביל האווירה החו"לית) בשם באשר עם שלט מזמין "כריך של באשר כבר טעמת?"

ואני כל פעם עברתי שם ורציתי לטעום, אבל פעם אחת הכריך נראה יקר מדי, ופעם אחרת הוא לא נראה מספיק טרי, ועוד פעם בדיוק לא הייתי במצב רוח לכריך גבינה וככה עוברים הימים וידעתי שכל פעם שאני עובר ליד הפרומז'רי אני מסרב להזדמנות אבל משאיר את הדלת פתוחה. ה"לא" היה בסך הכל "לא היום", אבל אל תדאג באשר מחר ננסה שוב. וכשהפסקתי לאכול מוצרי חלב רציתי להסתכל אחורה ולהגיד "רגע, מה עם הכריך?" ו"יש לי פה הזדמנות שמחכה" אבל זה כבר היה מאוחר מדי. את הכריך של באשר אני כבר לא אוכל.

נזכרתי בבאשר כשהסתכלתי שוב על קורס מקצועי שרציתי לעשות, ומכל מיני סיבות לא מצאתי את ההזדמנות. הפעם זה לא אני שהשתניתי אלא הקורס שירד מהאוויר.

דרק סיברס אמר Hell Yeah Or No והרבה זמן שמעתי אותו אבל בראש שלי זה היה Hell Yeah or Not Now. אבל האמת שה No של דרק הרבה יותר עוזר לפוקוס. לא רוצה? תמשיך הלאה, מכל הלב. ההמתנה להזדמנויות טובות יותר רק מבלבלת.