אם יש דבר שהמוח האנושי שונא יותר מכל זה להודות בהפסד, מה שגורם בצורה אבסורדית דווקא ליותר הפסדים או הפסדים יותר גדולים.

כמו מהמר שלא מוכן להודות בהפסד ורק מעלה את סכום ההימור, כך מתכנתים עם כוונות טובות מצליחים להמשיך לעבוד על פיצ'ר שהוא בעצם חור שחור, בלי להבין שהקוד שכבר כתבנו הוא המלכודת ושום דבר טוב לא יצא מהסבך הזה.

יש ימים שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשביל הפרויקט הוא git stash. כן סטאש, לא ליצור איזה בראנץ שעוד חודשיים מישהו יבוא ויציע "להחיות את הפיצ'ר", סטאש שלא רואים (האמיצות יכולות לנסות git restore, אבל לי אף פעם לא היה אומץ), ושלא מספרים עליו לאף אחד.

לקבור את הפיצ'ר, להוציא את הגירסה ולהמשיך הלאה. בספרינט הבא אולי נבנה את זה מחדש מאפס בדרך אחרת.