יש המון סיבות טובות להתרחק מטכנולוגיה חדשה כמו למשל-

1. אני כבר ממש טוב ב X, בשביל מה לבזבז את הזמן על Y.
2. אין לי צורך בזה לעבודה שלי.
3. זה הכל הייפ, תכף ההתלהבות תיגמר וכולם יחזרו לטכנולוגיה שהיתה קודם.
4. אין מספיק אנשים בתעשייה שמשתמשים ב Y וחבל לי לבזבז את הזמן על משהו שלא יקדם אותי.
5. הייתי שמח ללמוד את Y אבל כרגע אנחנו בדיוק באמצע פרויקט, אחרי הגירסה אתחיל להסתכל על זה.

והמון פעמים הסיבות האלה ממש נכונות. יש תקופות בחיים שלא צריך ללמוד שום דבר חדש והדבר החשוב הוא להתקדם בפרויקט המדהים שאנחנו בונים. אם כל היום היינו לומדים טכנולוגיות חדשות לא היה זמן לעבוד.

הבעיה היא שלפעמים מה שנשמע כמו סיבה ממש טובה הוא בעצם תירוץ שמרגיש כמו סיבה. תירוץ שמתחזה כל כך טוב שאפילו הבן אדם שנותן אותו לא מצליח לשים לב שיש פה משהו חשוד.

טריק אחד שעובד בשבילי כדי לזהות מתי אני באמת עסוק מדי ומתי אני רק מתחמק הוא להאריך את חלון הזמן עליו אני מסתכל. במקום להסתכל על הדבר שאני צריך ללמוד עכשיו אני אסתכל אחורה ואשאל-

1. כמה טכנולוגיות חדשות למדתי בשנה האחרונה?
2. כמה כלים חדשים שילבתי בעבודה שלי בשנה האחרונה בצורה שתרמה לפרודוקטיביות?
3. האם יש לי רשימת טכנולוגיות ללימוד מעולם התוכן שלי שאני יודע שאני צריך לחקור? ואם כן האם הצלחתי לקצר אותה בשנה האחרונה?

כשמסתכלים על שנה אחורה במקום על מחר בבוקר יותר קל להבין את הסיטואציה. כמה מוצדקות שלא יהיו הסיבות שיש לי היום הן בטח לא היו שם לפני חודש, חודשיים או חצי שנה. יותר מזה, רק לשים לב שבשנה האחרונה לא לקחת אף צעד קדימה זה חוויה מטלטלת שיכולה לשנות סדרי עדיפויות. יש למוח שלנו יכולת מופלאה להעביר שנים על טייס אוטומטי. זיהוי המנגנון הזה בזמן הוא ההזדמנות שלנו לחיים שמחים יותר.