ריאקט התחילה בתור ספריית UI ולכן זה לא היה מוזר לחשוב על קומפוננטה בתור "החלק בעמוד שמשתנה יחד". הסטייט של הקומפוננטה הוא המידע ששינוי שלו מוביל לשינוי ב UI ואם יש מידע שצריך להשפיע על כמה קומפוננטות נשמור אותו באיזשהו מקום חיצוני (פלאקס, זוכרים?) ונחבר את הקומפוננטות לשם. הדבר החשוב בחלוקה לקומפוננטות היה להיות מסוגלים לעשות Reasoning על החלקים בעמוד. להיות מסוגלים להבין למה הופיע עכשיו הסימן שיש הודעה חדשה.

אבל כל זה היה הגיוני ב 2015. אולי ב 2018.

היום ובמיוחד מאז Hooks אנחנו חושבים על קומפוננטה בתור הדבר בעמוד שחוזר על עצמו בכל מיני מקומות והקשרים. בתור ה Building Block של ארכיטקטורה מבוססת קומפוננטות. משהו שיש לו לוגיקה, משהו שמזיז דברים ביישום. ריאקט, למרות מה שהם כותבים בכותרת, היא כבר לא ספריה רק ל UI או לפחות אנשים לא משתמשים בה רק באופן הזה.

וכך נולד הקונפליקט- האם ליצור קומפוננטות לפי סמיכות מבחינת סטייט או לפי ממשק חיצוני ואפשרות לשימוש חוזר? לפעמים שני השיקולים האלה הולכים יחד, לפעמים הם מתנגשים, ובכל מקרה צורת החשיבה שמובילה לכל אחד שונה.

להשתמש בסטייט בתור קו מנחה לבחירת קומפוננטות זה קשה כי האינטואיציה שלנו כמתכנתים מחפשת "לסדר" את הקוד לאלמנטים לוגיים. במקרה של ריאקט זה שווה את המאמץ לחשוב כמו מפתחי UI.