אחד הדברים שאהבתי בריאקט זה שהם כמעט אף פעם לא שוברים תאימות אחורה מבחינת קוד. הם מבינים שיש אנשים שמשתמשים במוצרים שלהם בפרודקשן, שרוצים להישאר מעודכנים ולהשתמש בגירסאות חדשות של ריאקט אבל לא תמיד יכולים או רוצים לשנות את סגנון הכתיבה שלהם.

וככה למרות ש Functional Components זה הדבר, עדיין אפשר להשתמש ב Class Components והכל יעבוד.

ולמרות ש Concurrent Mode זה הדבר, עדיין אפשר להפעיל ריאקט בלעדיו והכל יעבוד.

אבל בואו לא נטעה - לצוות הפיתוח יש דעה, הדעה שלהם באה לידי ביטוי בשינויים שנכנסים לפריימוורק והדעה שלהם גם יכולה להשתנות. הטקסט הבא מתוך PR בנושא Concurrent Mode חשוב בהיבט הזה:

This was when we were more bullish about lazy fetching being a good idea some of the time (when combined with prefetching), as opposed to our latest thinking, which is that it's almost always a bad idea.

האם lazy fetching הוא רעיון טוב או רע? אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה (יש דיון מעניין בקישור). האם הטריגר למשיכת מידע משרת צריך להיות רינדור של קומפוננטה או איזשהו טריגר גדול יותר ברמת האפליקציה? שוב, דיון מעניין, לא להיום. מה שחשוב הוא שבדיון הזה צוות המפתחים של ריאקט נקט עמדה ברורה לצד אחד, והיום הם נוקטים עמדה ברורה לצד השני, כולל שינויים משמעותיים בפריימוורק שהופכים את אחת הגישות להרבה יותר קשה למימוש.

עדיין מוקדם להגיד לאן הסיפור הזה הולך, אבל כן חשוב להשאיר בראש שדברים כאלה קורים וכשאנחנו בונים ארכיטקטורה ליישום שלנו לזכור שהאחריות עלינו, גם כשאנדרו קלארק משנה את דעתו.