אחת הדרכים לעלות רמה בנושא היא ליצור מגבלות מלאכותיות. דוגמה פשוטה היא מגבלה על אורך פונקציה או קובץ - יש לי קוד שעובד ב 200 שורות ועכשיו אני רוצה לארגן אותו אחרת כדי שפונקציות לא יהיו ארוכות יותר מ 40 שורות. בשביל לעשות את זה נכון בטוח אלמד טוב יותר על השפה ועל ארגון קוד, וקיבלתי תרגיל מחשבתי טוב ואפשרות להשתפר.

הבעיה עם תרגילים מחשבתיים כאלה היא שהם יכולים גם לעבוד נגדנו, ובמיוחד כשראינו משהו מדליק ואנחנו להוטים מדי לשלב אותו במערכת בלי להבין את הפשרות שעשינו בזמן פיתרון התרגיל המחשבתי. לדוגמה:

1. אפשר לקודד תמונה מלאה בתור טקסט ארוך בקידוד base64 ולשים את זה כ src של אלמנט img. טריק כזה יכול לעזור אם אני רוצה ליצור דף נחיתה שמורכב מקובץ אחד בלבד, אבל בעולם האמיתי המגבלה הפיקטיבית הזאת (קובץ אחד בלבד) חסרת ערך, ורק יוצרת יותר עומס כי קידוד base64 של תמונה הוא יותר ארוך מקידוד בינארי.

2. אפשר להשתמש בבסיס נתונים Postgresql בתור בסיס נתונים גרפי ולכתוב שאילתות רקורסיביות בשביל החיפוש, וזה ממש תרגיל חמוד, אבל בסיסי נתונים גרפיים נותנים ביצועים טובים יותר ורוב הזמן יהיו עדיפים.

ואפילו בדוגמה הראשונה של קיצור קוד, לפעמים יש ערך באותה מגבלת שורות, במיוחד כשהיא באה עם קוד קריא וקל יותר. אבל לסרבל את הקוד, למחוק משתנים או לחלק בצורה לא הגיונית לפונקציות רק בשביל להצליח איזה תרגיל מחשבתי? חבל על המאמץ ועל מי שיצטרך לקרוא ולתחזק את זה.