אחד המושגים המבלבלים בתוכנה הוא Over Engineering. ההגדרה בויקיפדיה של המושג היא פיתרון בעיה בצורה יותר מדי מסובכת כאשר המורכבות של הפיתרון לא מוסיפה שום ערך, וכך אם השקענו אקסטרה עבודה אבל לא קיבלנו ערך עבורה זה אומר שסך הכל פתרנו את הבעיה בצורה פחות טובה.

ספציפית בתוכנה כשאנחנו אומרים על מוצר שהוא מהונדס יתר על המידה אנחנו מתכוונים:

1. קשה לעדכן את הקוד, כיוון שכל שינוי שובר הרבה מנגנונים אחרים.

2. הקוד נשבר לבד עם הזמן (כי ספריות מתיישנות) ולכן דורש הרבה עבודת תחזוקה רק כדי להמשיך לעבוד.

3. למפתחים חדשים לוקח הרבה זמן עד שמתחילים להיות פרודוקטיביים כי יש הרבה מנגנונים ללמוד.

מה שמיוחד בהנדסת יתר זה שמישהו באמת ישב וחשב על כל הדברים שיכולים לקרות ולהשתנות ועבד מאוד קשה כדי לבנות את הקוד כמו שהוא כתוב, אבל מרוב קוד ותכנון קיבלנו מוצר שמתנהג גרוע בדיוק כמו מוצרים שלא בוצעה עליהם כל עבודת החשיבה הזאת, או הרבה פעמים אפילו יותר גרוע.

בעבודה על קוד חדש האתגר הראשון שלנו הוא לזהות שעברנו את הקו, לזהות שכתבנו משהו יותר מדי מסובך ושבטח אפשר לכתוב את זה בצורה פשוטה יותר. אתגר שני ולפעמים קשור הוא למצוא את שיטת הקידוד הפשוטה יותר שפותרת את הבעיה. הרבה פעמים יש לנו את הראשון אבל לא את השני, ואז שווה לארגן את הקוד כדי "לתחום" את הסיבוכיות עד שנבין איך לפרק אותה.

לדוגמה, נניח שאני צריך באפליקציית ווב ליצור מזהים ייחודיים לכל מיני דברים במערכת. אני יודע שהספריה uuid יכולה ליצור מזהה ייחודי למשהו ואני מחליט להשתמש בה כדי ליצור את המזהים. אני מבין גם שלהכניס ספריה חיצונית מוסיף סיבוכיות למערכת, כי עכשיו אצטרך להתקין אותה כל פעם שאני מתקין את התוכנה שלי ולשים לב לעדכוני גירסאות - אבל מצד שני אני לא מכיר (עדיין) דרך יותר טובה לחשב מזהים ייחודיים. במצב כזה אוכל לכתוב פונקציה שלי שעוטפת את הספריה החיצונית וקוראת לה, ובכל המערכת לקרוא רק לפונקציה שלי במקום לספריה החיצונית. יום אחד כשארגיש מספיק בטוח לגבי עבודה עם דפדפנים חדשים אוכל להחליף את הספריה החיצונית במימוש המובנה בדפדפן וכך יחסית בקלות להוריד סיבוכיות.

השאלה "מה אם ארצה לשנות את דעתי" היא תמיד דרך טובה להסתכל על הנדסת תוכנה, ובמיוחד כשאנחנו מסתכלים על מנגנונים שמוסיפים סיבוכיות למערכת.