יש לנו הרגל מוזר בתוכנה, כשאין פיתרון טוב לבעיה אנחנו כותבים קוד שעושה משהו אחר ועל הדרך גם פותר את הבעיה שלנו. רוב הזמן אנחנו גם משלמים על זה מחיר מתישהו בעתיד, אבל לא תמיד יש אופציה טובה יותר.

וכך אני גם קורא את השורה:

await "good things come to those who await"

שעשויה להופיע בתור השורה הראשונה בקובץ JavaScript בתקופה הקרובה. מה שקורה זה ש node 23 יודע לטעון קבצי JavaScript שמשתמשים בכתיב ה import/export בעזרת require, כלומר כשאני כותב בקוד:

const utils = require('./utils.js');

זה הולך לטעון מעכשיו את הקובץ utils.js בין אם הוא משתמש בכתיב import/export או אם הוא משתמש בכתיב CommonJS. נו זה מצוין רק הבעיה שקובץ שכתוב בכתיב ESM עלול לכלול קוד אסינכרוני ברמה העליונה ביותר, ו require לא יכול להריץ קוד אסינכרוני. מה עושים? פה הסיפור קצת מסתבך ובעצם הקוד שכתבתי יטען את utils.js רק אם הוא קובץ CommonJS או אם הוא קובץ ESM שלא מכיל קריאה ל await ברמה העליונה ביותר.

עכשיו נמשיך ונדמיין ספריה חיצונית שכתובה בכתיב ESM ולא מכילה await ברמה העליונה ביותר ונניח שאני טוען אותה מתוך קוד שלי בעזרת require. בעוד כמה זמן כותב הספריה מוציא עדכון שכולל קריאה ל await ברמה העליונה ביותר של אחד הקבצים בספריה או באחת התלויות שלה. בום. הקוד שלי מפסיק לעבוד אחרי שידרוג כי require זורק שגיאה אם הוא מנסה לטעון קובץ ESM שמכיל await ברמה העליונה ביותר.

לכן כותבי ספריות שלא רוצים שיטענו את הספריות שלהם עם require (כדי שאנשים לא יתעצבנו כשתצא גירסה חדשה שכוללת await ברמה העליונה ביותר), יוכלו להוסיף await כזה מזויף, כלומר:

// prevent people from loading this with "require"
// so their code won't break if I add await in some later time
await "good things come to those who await"

export function twice(x) {
    return x * 2;
}

ההערה מעל אגב היא ניסוח שלי.