קל לראות למה אנשים נמשכים לאפשרות של זכייה בלוטו - בין אם זה הגרלה אמיתית לכסף או לוטו במובן המטאפורי, ההזדמנות להשקיע מעט ולהרוויח הרבה. החלום של אולי יהיה לי מזל ואקבל קיצור, אולי מצאתי דיל מטורף שאף אחד לא מצא לפניי, אולי עליתי פה על משהו.

אנחנו אוהבים את זה כי הלוטו מסתדר רעיונות שיש לנו כבר בראש:

1. "אם לא תנסה איך תזכה"

2. "זה רק 20 ש"ח, חבל לא לנסות"

3. "ממילא אין לי משהו אחר לעשות עם הכסף"

וככה בן אדם מחפש עבודה ומתחיל לשלוח קורות חיים לחברות השמה ושולח לעוד ועוד מעסיקים פוטנציאליים כי "אם לא תנסה איך תזכה", ו"כמה כבר עולה לי לשלוח עוד מייל" ו"ממילא אני יושב בבית כל היום ויש לי המון זמן פנוי". אבל הזמן שעובר לא מביא ליותר ראיונות אלא דווקא להיפך.

או בן אדם חולם על הסטארט-אפ הבא ומתחיל לבנות מוצר שנראה לו מדליק, מתעסק בעיקר בצד הטכנולוגי בלי לחשוב על משתמשים פוטנציאליים ושיווק וכל החלקים הקשים של בניית עסק, כי "אם לא תנסה איך תזכה", "זה רק שעה ביום חבל לא לנסות" וגם "מה עדיף לבזבז את הזמן על נטפליקס?" ואחרי כמה חודשים הבן אדם עוזב ומתחיל פרויקט חדש או שהמוצר עולה לאוויר ומגלים שזה לא מעניין אף אחד.

המחיר האמיתי של כרטיס לוטו הוא לא עלות הכרטיס אלא צורת החשיבה של השתתפות בהגרלה. צורת חשיבה שמעודדת ניסיון על פני הצלחה וכישלון על פני מחויבות. וכן כרגע זה באמת נראה שאין אופציה אחרת, שהדבר היחיד שיש לעשות הוא להמשיך לעבוד על אותו פרויקט, לשלוח קורות חיים לעוד מעסיק או לקנות טופס הגרלה. וזאת בדיוק הסיבה שלא כדאי לעשות את זה.

תמיד יש עוד אופציות. אבל המחיר האמיתי של כרטיס לוטו הוא שהשתתפות בהגרלה מסתירה את האופציה האחרת, הקשה יותר: האופציה של לחסוך 20 ועוד 20 ועוד 20. האופציה של לכוון לתפקיד מדויק ולעשות הכל כדי להשיג אותו. האופציה של לבנות את הפרויקט שבאמת אנשים צריכים. כשקשה לראות את האופציה הבטוחה, הדבר הראשון לעשות הוא לצאת מההגרלה.