"אנחנו" זאת הדרך הכי מהירה לקבל ביטחון, כח והרגשת השפעה. "אנחנו בונים דרך חדשה לשמור מידע בענן", "אנחנו בונים חומת אש חדשה שתשמור מכל פריצה", "אנחנו מלמדים קורסים מתקדמים בפיתוח תוכנה". אחרי "אנחנו" אפשר לכתוב משפט מפוצץ שגם יהיה נכון, כי המון אנשים עובדים עליו יחד.

"אנחנו" אומר שאני לא לבד, שיש עוד אנשים שמאמינים בדבר שאני עושה, עוד אנשים שמקדישים את הזמן שלהם כדי לקדם את אותו דבר. כשאנחנו מצליחים אני חלק ממשהו גדול, וכשהדבר שאנחנו בונים לא בדיוק מצליח או לא מצליח כמו שחשבתי שצריך זה בטח לא בגללי.

לעומתו "אני" הוא הרבה יותר קטן. "אני מלמד קורס תכנות מונחה עצמים בסביבת Python", "אני מתקן בעיות במאגרי גיט", "אני גורם לאתרים להיטען מהר יותר". סגנון הדיבור הזה לא מוגבל רק לפרילאנסרים, גם מי שעובד בחברה יכול לבחור להציג את העשייה שלו דרך "אני" או דרך "אנחנו", עם היתרונות והחסרונות של כל גישה.

במקום לבחור צד, אני ממליץ להתאמן על שני הסגנונות ולהחליף ביניהם. הסיפור הוא פחות הזהות שלכם ויותר הסיטואציה ומול מי אתם מדברים. כשיש ספק, עדיף להתחיל עם "אני".