החוויה הכי משמעותית שלי בעבודה עם כלי AI.

מחזיק אצבעות.

אני כותב פרומפט, ואז מחזיק אצבעות שהתשובה תהיה כמו שרציתי. ההמתנה לתשובה היא חלק מהקסם, אתה יודע שה AI יבוא עם תשובה, ושזה יהיה קצת יותר מהר ממה שאתה תמצא את התשובה לבד. אז אולי שווה לחכות. ואם הוא צודק זאת ממש חגיגה.

אבל כשהוא טועה? כשהוא טועה צריך לבחור, האם לשאול שאלת המשך, להתחיל מההתחלה או לרדת מזה ולחשוב לבד. שאלת המשך יכולה להצליח, להתחיל מחדש עם פרומפט חדש גם יכול לעבוד, ולחשוב לבד? עד שהגענו עד לפה.

ואז אני נכנס ללופ - פרומפט, תשובה לא אפויה, תיקון. פרומפט, המון קוד גרוע שלא עובד, פרומפט המשך עם הודעת השגיאה. ושוב. ושוב.

יש לי חבר שכל פעם שאני מציע לו ספריית קוד פתוח שבדיוק תפתור לו איזה בעיה ספציפית הוא מסתכל עליי מלמעלה ומסנן "עזוב אותך, עד שאני אבין איך זה עובד אני כבר אכתוב לבד משהו יותר טוב". ובאמת לקח לנו המון זמן לפתח תיעוד מספיק טוב לספריות קוד פתוח ואינטואיציה מספיק טובה לגבי מתי כדאי להשתמש בהן (ואנחנו עדיין מתקשים עם זה). אולי גם ל AI צריך לתת זמן. כרגע הרושם הוא שיש דברים שעובדים וחוסכים המון זמן, ויש דברים שלא עובדים ששואבים אותך לשעות, וברור שאם היה אפשר היינו משתמשים ב AI רק לאותם דברים שעובדים. והכי מעניין כרגע - האם בעתיד ה AI יאכל את המתכנתים (כמו ש C החליף את אסמבלי, כמו שטכנולוגיות ווב החליפו אפליקציות דסקטופ) ויישארו רק ארכיטקטים, מנהלי מוצר ופרומפטים?

קשה לדעת. בינתיים אני מחזיק אצבעות.