הבלוג של ינון פרק

אין לי זמן היא ההתנגדות הכי נפוצה של המוח לכל יוזמה חדשה שאפשר לדמיין. כל פעם לפני שאני רוצה להתחיל ללמוד משהו חדש אני נתקע על ההתנגדות הזאת ואני בטוח שאני לא היחיד. היא באה בכל כך הרבה גוונים ותמיד תמיד מחזירה אותך לנקודת ההתחלה ״בשביל מה להתחיל בכלל אם ממילא לא אצליח להתמיד ולהגיע לשינוי שאני רוצה?״.

לא משנה כמה פעמים ביום אדע שצריך לעשות ספורט, או שזה רק חודשיים-שלושה קשים עד שנכנסים לכושר ואחרי זה הכל זורם, אני יודע בדיוק מה המשמעות של החודשיים-שלושה הקשים האלה וכמה קשה למצוא זמן לעשות משהו שאתה לא הכי רוצה. מספיק להסתכל על רשימת הדברים שאני "צריך" לעשות ודוחה כבר שבועות בשביל להשתכנע שיש המון דברים בחיים שאין לי זמן אליהם.

השינוי מגיע כשמסתכלים על הדברים שכן יש זמן אליהם. על הזמן שישבתי לקרוא ספר או לראות סידרה, על החצי שעה שקראתי שטויות ב ynet או בפייסבוק וכמובן על הזמן שהצלחתי למצוא בשביל לכתוב. אחרי שלומדים להסתכל על כל הדברים שכן מספיקים ביום גם נקודת המבט משתנה ואיתה ההבנה שאין לי בעיה של זמן. יש לי בעיה של סדרי עדיפויות.

אבל אם אתם חושבים שלשנות סדרי עדיפויות זה דבר פשוט כנראה אף פעם לא פגשתם בן אדם אמיתי. בני אדם הם לא רובוטים, ואנחנו יכולים עד מחר לדעת מה חשוב ומה לא חשוב ובכל זאת להמשיך לעשות הפוך. ואז עוד להתעצבן בסוף היום ולא להבין לאן הזמן בורח.

הדרך לשנות סדרי עדיפויות היא קשה ודורשת בדרך כלל גם שינוי חיצוני בנוסף לשינוי הפנימי. ליצור לעצמנו סביבה שבה סדרי העדיפויות החדשים יהיו קלים יותר ויראו נכונים יותר. זאת הסיבה שהרבה יותר קל ללמוד טכנולוגיה חדשה כשנכנסים לעבוד על פרויקט בטכנולוגיה זו. אופציות נוספות יהיו למצוא חברים שעובדים בטכנולוגיה הזו, להתחיל לשמוע יותר פודקסטים עליה, להתנדב ללמד מישהו אחר את הטכנולוגיה ובקיצור להקיף את עצמכם באותה טכנולוגיה חדשה. לאט לאט סדרי העדיפויות ישתנו ויהיה לכם הרבה יותר קל למצוא זמן להשקיע בלימוד.

ואם אתם רוצים עזרה ביצירת הסביבה שבה יהיה לכם קל יותר ללמוד - תשמחו לשמוע שזה בדיוק מה שאנחנו עושים ב Developer Bootcamps כאן באתר. מסלול הלימוד ב Bootcamp מיועד למתכנתים עסוקים מהתעשיה, מבוסס על השקעה של שעה ביום בממוצע ויוצר עבורכם סביבת עבודה שבה ללמוד ולהתקדם יהיה הדבר הקל שתרצו לעשות. למידע על הקורסים הבאים שיפתחו בקרו אותנו בדפי הקורסים:

קורס Python במסלול Developer Bootcamp

קוד React במסלול Developer Bootcamp

יותר מדי פרילאנסרים שאני מכיר נופלים במלכודת שמונעת מהם להרוויח כסף, ביטחון תעסוקתי ושלוות נפש. נכון, צריך לעבוד קשה בשביל לקבל כסף, ביטחון תעסוקתי ושלוות נפש בתור פרילאנס, אבל גם העבודה הכי קשה שבעולם לא תעזור אם אתם טועים בנקודה הזאת.

והנקודה היא ההבדל בין פרילאנס ליזם.

בואו ניתן לזה לשקוע רגע עם שתי דוגמאות:

1. חבר פרילאנסר מייעץ לארגונים איך לשפר תהליכי עבודה. הוא מגיע לארגון, לומד מה כולם עושים, עושה את הקסם שלו ושלושה חודשים אחר כך כולם עובדים יותר יעיל. יום אחד, כך הוא מספר, יהיו לי מספיק לקוחות, מספיק פרויקטים, תהליכים מספיק מסודרים - ואז אביא עובדים שיחליפו אותי ותהיה לי חברת ייעוץ ענקית.

2. חברה פרילאנסרית היא אלופה בנגישות אתרים. רק ממבט חטוף ב HTML היא תדע להגיד לכם מה שבור באתר שלכם ואיך לתקן. היא מעסיקה סטאז'ר וחולמת יום אחד לתת לו לעשות את רוב העבודה השחורה, והיא תעשה רק את המכירה.

שניהם לא בכיוון.

כשהחבר היועץ יתחיל להביא עובדים הוא יגלה שהלקוחות מוכנים לשלם הרבה פחות בשביל יועץ עובד מאשר שעת ייעוץ שלו, והרווח שנשאר לו בסוף יהיה הרבה יותר קטן ממה שהרוויח כשהיה לבד.

וככל שהחברה מנגישת האתרים תתן יותר עבודה לסטאז'ר שלה, הוא יגלה בסוף שעדיף לו למכור לבד את שירותיו כמנגיש אתרים ואולי אפילו הוא יוכל להתחיל לעבוד ישירות עם חלק מהלקוחות שלה (שבעצם עבדו כל הזמן איתו).

פרילאנס מרוויח על הזמן שהוא עובד. לחלום על היום בו לא תעבדו יותר לא יקדם אתכם במסלול להצלחה, שלוות נפש ואושר כפרילאנסרים, להיפך. זה רק יגרום לכם לעשות טעויות שיפגעו לכם בקריירה.

(נ.ב. אני לא מציע לכם לעבוד לבד. העבודה עם עוד אנשים מועילה ומפרה, והרבה פעמים כשאנחנו מוציאים עבודה רלוונטית לפרילאנסרים אחרים כולם מרוויחים. אני כן מציע לכם לבנות את העסק כך שתרוויחו יותר על הזמן בו אתם עובדים, במקום להתאמץ להרוויח קצת בלי לעבוד).

פייתון, ביג דאטה, פול סטאק, ריאקט, נוד, גיט - אנשים באים לפה ללמוד כל אחת מהטכנולוגיות האלה ומתכנתים רבים שאני מכיר מאוד מתלהבים כשמגלים אותן לראשונה. אבל גם למתכנתים המוכשרים ביותר קשה להמשיך להינות וללמוד את אותה טכנולוגיה לאורך שנים, וזאת הסיבה שמתכנתים רבים כל כך מחפשים כל הזמן ללמוד את הדבר הבא.

אין רע בלהישאר פתוחים לרעיונות חדשים, בלהמשיך לחקור, בלנסות כל הזמן לגלות עולמות חדשים. כל עוד הנטיה לגלות את הדבר הגדול הבא לא באה על חשבון הדבר הגדול הקודם. או במילים אחרות, כל עוד אתם לא חוזרים כל פעם לנקודת ההתחלה.

הסיבה הכי טובה להמשיך ללמוד יותר לעומק את הדבר הגדול הקודם היא שלימוד קורה בשכבות. יש דברים בריאקט שתצליחי לראות רק אחרי שנתיים של עבודה עם הפריימוורק. לכן אם אחרי שנה את מרגישה שאת כבר יודעת הכל והגיע הזמן להמשיך הלאה לפריימוורק הגדול הבא, את תפסידי את הקומה השניה, השלישית והחמישית. זה כמו לבנות בניין אבל כל פעם להתחיל מחדש אחרי שמסיימים את הקומה הראשונה.

אני חושב שסיבה מרכזית לקפיצה היא התחושה אחרי שסיימנו את הקומה הראשונה שאנחנו כבר יודעים הכל. שהקומה השניה, השלישית והעשירית הן בסך הכל עוד מאותו דבר, ולכן אם כבר ללמוד עדיף ללמוד משהו חדש לגמרי. לאורך זמן תחושה זו מחזקת את עצמה כיוון ששנה קדימה עם הטכנולוגיה החדשה ואנחנו שוב מרגישים בדיוק את אותה תחושה שכבר ראינו הכל, ולכן ממשיכים את המעגל ושוב קופצים לדבר הגדול הבא.

האלטרנטיבה היא קשה ושווה את המאמץ: במקום להתחיל בניין חדש בטכנולוגיה חדשה לגמרי, להתאמץ ולבנות את הקומה השניה בטכנולוגיה הנוכחית. אחריה את השלישית, החמישית והעשירית - כשכל קומה פותחת לנו את הדלת לידע חדש ונקודת מבט חדשה על אותם אתגרים.

אבל- איך עושים את זה? מהי אותה קומה שניה? ואיך אני יודע שאני לא עושה פשוט "עוד מאותו דבר?". הנה שלושה טיפים שעוזרים לי להתמיד:

התחלתם עבודה חדשה? מזל טוב! אומרים שאין הזדמנות שניה ליצור רושם ראשוני ולכן החודשים הקרובים בטח יהיו מאוד מרגשים וגם גורליים. איך תיצרו את הרושם הראשוני הכי טוב שאתם יכולים על המנהלים ועל חבריכם החדשים לצוות? הנה שלוש עצות שאני בטוח שיעזרו.

גיקטיים פרסמו בשבוע שעבר כתבה עם הכותרת הזאת שאמורה לתאר דילמות בחיי מתכנתים. עכשיו ברור שלקחת שם שיר של פלורנס ריס ככותרת זה קליקבייט אז לחצתי וזה באמת היה קליקבייט. אבל זה לא אומר שאין דילמות. גם מתכנתים צריכים לבחור צד, והנה כמה סוגיות אמיתיות שאין להן פיתרון יחיד.

לפני שהיו אופניים חשמליים יכולנו לרכב על המדרכות עם אוזניות ונראה שלאף אחד לא היה אכפת. בשנים האחרונות מאז כניסת החשמליים מתחיל גם זרם יחסי ציבור כללי נגד רכיבה על המדרכות ושלטים בכל מקום מנחים אותך לרכב רק על הכביש או בשביל אופניים.

דה-מרקר פרסם תוכנית בהתהוות לפיה אנשי קבע ביחידות טכנולוגיות יוכלו לקחת ״פסק זמן״ מהשירות, לעבוד קצת באזרחות ואז לחזור בכוחות מחודשים. אני מאוד מקווה שהתוכנית תצא לפועל וחושב שיש לצבא הרבה מה ללמוד מהתעשיה באזרחות.

קצב התפתחות הטכנולוגיה שמתכנתים נדרשים להכיר הוא בלתי נתפס, וכתוצאה מכך אנחנו כל הזמן מתלבטים מה כדאי ללמוד או במה כדאי להתעמק. ברור שאי אפשר לדעת הכל אבל הנה כולם מסביבי מדברים על X אז איך לא אלמד את זה? אבל השאלה הזאת בעצם הרבה יותר מורכבת, וצרכים שונים מביאים לתשובות שונות. אלה כמה דרכים שאני מבין את השאלה והתשובות שלהן.

אני מהאנשים שלא ממש יודעים לחתוך. שנתקעים בעבודות הרבה אחרי שצריך. אז כתבתי לי כמה סימנים שעוזרים לי להבין כשהגיע הזמן להמשיך הלאה, ותובנה קטנה שמזכירה לי למה זה חשוב. מקווה שעד סוף הפוסט גם אתם תתחילו להתלבט.