הבלוג של ינון פרק

פעם אחת לפני הרבה הרבה שנים (נו, שנתיים, אבל זה מרגיש הרבה) יצרתי כמה קיצורי דרך ספציפית לכתיבה בבלוג: התקנת Markdown Mode באימקס ולמדתי איך לכתוב איתו בעברית, חיברתי קיצור מקשים כך שהשמירה תהיה ישירה לשרת לתיקיה קבועה, על השרת כתבתי Cron Job שמושך קבצי Markdown מאותה תיקיה קבועה והופך אותם לפוסטים, ויש עוד כמה תהליכים ששולחים כל פוסט במייל לאנשים שרוצים לקבל או לערוץ טלגרם. כל עוד אני מקפיד להפעיל את האימקס פעם ביום ולכתוב, כל השאר קורה מעצמו. מצד השני, אם יום אחד אני לא כותב בזמן את הפוסט התהליכים משתגעים ובטעות איזה בוט מפרסם את הפוסט מאתמול פעם שניה. אם יום אחד אקח הפסקה של כמה שבועות בכתיבה אני אצטרך לכבות חלק מהתהליכים האוטומטיים. אחרי הכיבוי כשארצה לחזור לכתוב אצטרך למצוא מה כיביתי וללמוד מחדש איך עובדים עם הדברים.

גם במערכות תוכנה שאני כותב יש תהליכים אוטומטיים, וגם שם התבנית נשארת. אם התהליך הוא משהו שקורה בתדירות כלשהי קבועה וצפויה הוא יישאר וימשיך לעבוד. אם זה משהו שקורה פעם בהמון זמן או בצורה לא צפויה הוא דורש הרבה יותר עבודה. הנה כמה דוגמאות:

1. לקוח שכל חודש עושה ניסוי שיחזור מגיבוי לכל המערכת יעשה את הניסויים האלה הרבה יותר מהר ואפילו בצורה כמעט אוטומטית, בהשוואה ללקוח שעושה ניסוי שיחזור כשיש לו זמן (אפשר למשל לכתוב סקריפט שאוטומטית מרים שרת באמזון, מושך אליו את הגיבוי האחרון, מריץ את כל הבדיקות ושולח מייל סיכום בסוף. סקריפט כזה יכול לרוץ פעם בחודש והכל טוב).

2. לקוח שמחזיק מערכת CI שמריצה את כל הבדיקות כל לילה יריץ בדיקות הרבה יותר בקלות בהשוואה לחברה בה המתכנתים מריצים לעצמם את הבדיקות על המכונות שלהם כשיש להם זמן. בפעם הראשונה שבדיקות נכשלות למשל בגלל שה Chrome Driver מתיישן אנחנו מיד רואים את זה ויכולים לתקן (לעומת מישהו שמריץ בדיקות פעם בכמה שבועות ואז כל הרצה של הבדיקות מחזירה אינסוף כישלונות ואף אחד לא זוכר אם זה אי פעם עבד).

3. לקוח שמתאמץ לבנות תהליכי עבודה מסודרים ב git וכל המתכנתים שם עברו הכשרה לשימוש רציני ב git יצליח להתמודד עם קונפליקטים ושטויות של גיט הרבה יותר טוב מחברה בה אנשים פוחדים ליצור בראנצ'ים.

אם שווה לכם להתאמץ כדי לבנות Workflow אפקטיבי, אל תשימו אותו בצד, אל תשימו אותו בהקפאה - השתמשו בו. כל יום, כל שבוע או כל חודש. תהליכי עבודה שלא נוגעים בהם מתיישנים ומחלידים, ואז הזמן שהשקעתם בבניית התהליך פשוט מתבזבז.

רבולוציה (מהפיכה בעברית) קורית כשטכנולוגיה חדשה משנה את כל מה שהיה לפניה וזורקת לפח את העולם הישן, ואבולוציה היא מה שקורה כשטכנולוגיה חדשה מוסיפה עוד קומה למבנה שאנחנו מכירים. בעבודה בתוכנה אנחנו נתקלים כל הזמן בשתי התופעות וכל אחת פותחת סוג אחר של הזדמנויות.

מהפיכה היא מה שקרה ב 2008 כשפיתוח יישומי אייפון שינה את כל מה שידענו על פיתוח מובייל. מפתחי מובייל מסוימים הצליחו לשרוד את השינוי אבל רבים אחרים עברו לכתוב קוד במקומות אחרים, והמון מפתחים שאף פעם לא היה להם שום ניסיון במובייל נכנסו לכתוב יישומי אייפון ושינו את העולם.

מהפיכה דומה קרתה רק כמה שנים מאוחר יותר בעולם פיתוח ווב, כשטכניקות JavaScript מתקדמות קיבלו תמיכה מובנית בדפדפנים. מפתחי ווב וותיקים מצאו את עצמם מחוץ למשחק והמוני מפתחים חדשים שהגיעו מעולמות אחרים השתלטו על המגרש.

מהפיכה היא גם מה שקרה (בקנה מידה קטן בהרבה) כש Swift ו Kotlin החליפו את Objective C ו Java בתור שפות התכנות המרכזיות למכשירי אייפון ואנדרואיד. השפות החדשות פתחו את הדלת למפתחים חדשים להיכנס, והניסיון של המפתחים הוותיקים נראה פתאום פחות מרשים.

מה שיפה שאחרי כל מהפיכה כזאת הטכנולוגיה ממשיכה להתפתח בצורה של אבולוציה: גירסה חדשה של iOS לא משנה את כל מה שידענו על פיתוח Objective C, אלא מוסיפה יכולות חדשות באותו עולם תוכן.

לזרוק הכל ולהתחיל מחדש זו דרך טובה להכניס מפתחים חדשים לתחום קפוא, והמשך פיתוח והוספת יכולות הדרגתית זה מנגנון שעוזר לוותיקים להרוויח יותר מהניסיון שלהם. כשאני מחפש לגייס מתכנת ריילס היום, כמה שנות ניסיון יש לבן אדם זה מדד מאוד מאוד חשוב. ריילס היא פריימוורק ענקית שגדלה באבולוציה ולכן אין סיכוי שמי שעלה על הרכבת הזאת לפני שנה הצליח ללמוד מספיק ריילס בשביל להיות מועיל. לעומתה בפריימוורק כמו Vue, שבדיוק עברה שיכתוב וגירסה 3 שלה שוחררה רק בשבועות האחרונים, אפשר בהחלט להיות מועיל אחרי כמה חודשים של ניסיון.

כלל אצבע פשוט כשאנחנו באים ללמוד טכנולוגיות חדשות ורוצים להיות מועילים איתן: ככל שהטכנולוגיה בשוק יותר זמן וגדלה בצורה אבולוציונית כך ייקח משמעותית יותר זמן ללמוד אותה לרמה טובה. לכן כבר בתחילת הלימוד כשאתם בונים לעצמכם תוכנית עבודה שימו לב מתי היתה המהפכה האחרונה שם וכמה זמן הטכנולוגיה גדלה באבולוציה. הזמן הכי טוב להיכנס לטכנולוגיה חדשה הוא כמה שיותר קרוב למהפיכה, בהנחה שאתם יודעים שהמהפיכה הולכת להצליח (וכן יש סימנים - למשל אם יש חברה גדולה שמקדמת את זה או שמדובר ב Rewrite של פריימוורק מוכר).

בשיחה שהיתה לי עם חבר יועץ באזור סוף החופש הגדול של 2016 אני זוכר שהוא סיפר שהוא לוקח כמה שבועות הפסקה מהייעוץ כדי להיכנס לעומק לקוד של Angular2. הגירסה בדיוק הגיעה ל Release סופי והחבר הבין שאם הוא ייכנס לקרביים של המערכת ויבין כל שורה בקוד המקור שלה זה ייתן לו הרבה עבודה בשנים הקרובות, ככל שאנשים ייפרדו מאנגולר1 וישדרגו לגירסה 2. והוא צדק בגדול.

באותו זמן שהוא למד את אנגולר2 היו עוד עשרות טכנולוגיות אחרות ברמות שונות של בשלות שאפשר היה ללמוד. היו המון אנשים שחשבו שאנגולר1 יישאר איתנו לנצח, שאנשים יפחדו לשדרג, שבכלל ריאקט הולכת להיות הדבר הגדול הבא. הבחירה לעזוב הכל ולהתרכז בלימוד טכנולוגיה אחת היא בהכרח בחירה לוותר על הרבה סוסים אחרים שרצים באותו זמן.

לא צריך חודשים בשביל להצליח לכתוב תוכנית Hello World או להבין בגדול איך להשתמש בכלי או אפילו לכתוב משהו מועיל. כשאני בוחר ללמוד משהו בקטנה מהר מאוד אוכל להמשיך לדבר הבא, וזה שאחריו וזה שאחריו. הבחירה להיכנס לקוד המקור של פריימוורק ולהכיר אותה לעומק היא כן בחירה שדורשת השקעה. אי אפשר לעשות את זה עם יותר מטכנולוגיה אחת פעם בכמה שנים וגם אין צורך. אותו חבר הרוויח הרבה יותר מהרבה יועצי אנגולר אחרים, רק בזכות אותם כמה שבועות של התמסרות ואחריהם עוד כמה חודשים של המשך למידה.

כשאנחנו מתלבטים לגבי הצעד הבא ורואים המון המון טכנולוגיות מפתות מסביב, שווה לזכור שכל משחק שאני בוחר לשחק בו בא על חשבון עשרות משחקים אחרים שבהם לא אשחק לעולם. קשה מאוד להרוויח אם אני יודע המון המון דברים ברמה נמוכה; הרבה יותר קל להתקדם כשמתמידים בכיוון אחד.

חבר שלח לי לינק לספריית Server Side Rendering חדשה בשם iSSR. בתוך הדוגמה בתיעוד אנחנו מוצאים את השורה הבאה:

const { html, state } = await serverRender(() => <App />);

אבל בשום מקום באותו דף תיעוד לא מופיעה המילה cache. זה אומר שאם אני לא יודע כלום על Server Side Rendering ורק קורא את התיעוד של הספריה, יש סיכוי טוב שאצליח לבנות קוד SSR בעזרתה אבל כשהקוד הזה יגיע למשתמשים אמיתיים השרת ייפול מהעומס.

בחיים מאוד מועיל ומעניין לקרוא תיעוד של ספריות. אבל בשביל שהקריאה תהיה אפקטיבית חשוב להגיע לתיעוד מוכנים עם הבנה של:

1. מה עולם התוכן הרלוונטי של הספריה הזו?

2. איזה ספריות אחרות אני מכיר שפותרות את אותה בעיה?

3. מה הבעיות הכי נפוצות בשימוש בספריות מהסוג הזה?

4. איך הספריה הזאת בחרה להתמודד עם הקשיים שכולם נתקלו בהם?

היכרות טובה עם עולם התוכן יכולה למקד אתכם בקריאת התיעוד ולחסוך הרבה דאגות בעת שילוב הספריה החדשה בקוד שלכם.

במשחק מריו כולם מתחילים עם 5 חיים. שחקנים טובים יכולים להגיע מאוד רחוק במשחק כמעט בלי להיפסל, ושחקנים גרועים, נו, אפילו אם היו להם 20 חיים זה לא היה עוזר. הם עדיין היו תקועים בשלבים הראשונים.

במריו, כמו במשחקי ארקייד אחרים, קל לראות שבשביל להשתפר צריך להתאמן: להיכנס לאותו שלב שוב ושוב, לנסות לחקור את השלב, לעשות דברים קצת אחרת כל פעם. לפעמים האימון רץ חלק ואני מצליח לגלות צינור חדש בלי להיפסל, אבל בדרך כלל משחקי אימון נגמרים בסוף עם Game Over. וזה אחלה.

המטרה של משחקי האימון האלה היא לא להגיע כמה שיותר רחוק או לכמה שיותר נקודות. היא בסך הכל להתאמן כדי להיות שחקן טוב יותר - שחקנים טובים מצליחים לסיים את המשחק הרבה יותר בקלות בהשוואה לשחקנים לא טובים.

עכשיו בואו נדבר על כסף.

כסף הוא לא המטרה במשחק המצחיק של החיים, והוא אפילו לא המטרה במשחק הכלכלי. כולנו שמענו על היזמים שגייסו מאות מיליונים והפסידו הכל, ויזמים אחרים שכמעט בלי גיוס הצליחו לבנות מוצר שמשנה את העולם. מה שהופך יזמים מסוימים לטובים יותר מאחרים זה לא כמה כסף יש להם, זה לא כמה קשרים יש להם, זה לא כמה סטארט-אפים הם הקימו או לא. זו מיומנות ואפשר להשתפר בה.

לכן הטיפ היום מיועד לפרילאנסרים שקוראים את זה: כמה כסף הוצאתם או הכנסתם החודש זה מדד די גרוע להצלחה. אנחנו מסתכלים על המספר הזה, כמו על כמות החיים שיש במשחק מריו, רק בגלל שזה מספר שקל להסתכל עליו. אבל אם צריך לבחור השחקנים שיצליחו להגיע רחוק הם לא אלה שיש להם יותר כסף בפתיחה, אלא אלה שיודעים יותר טוב לשחק את המשחק.

טרנד חדש בפיתוח יישומי פרונט אנד יוצא מנקודת הנחה שקוד ה JavaScript שאנחנו כותבים הפך מסובך מדי, גם בשביל המתכנתים וגם בשביל הדפדפנים שצריכים להריץ אותו, ולכן שווה לנסות להחזיר חלק מהלוגיקה לצד השרת. בואו נראה איך זה עובד ב Rails ואחרי זה כמה מילים על ההשלכות גם במקומות אחרים.

בתמונה הראשונה נדמיין קהל שמסתכל בשקיקה על מרצה כריזמטי, בסגנון אולם של Ted שמלא עד אפס מקום וכולם מחכים לשקף מעורר ההשראה הבא.

בתמונה השניה נדמיין קבוצת אנשים בסדנת נגרות, כל אחד ליד השולחן שלו עם הציוד מסודר ואיזה נגר חביב מדגים ועובר בין התלמידים לתקן את הסגנון.

מסיבות שאני לא מבין עד הסוף עולם ההדרכה המקצועית להייטק נוטה בצורה חדה לכיוון התמונה הראשונה. אם זה עובד לכם זה מעולה, אבל שווה לזכור שאם ניסיתם להעביר שעת העשרה בעבודה או הרצאה במיטאפ וזה לא עבד כמו שתכננתם - כדאי לנסות בפעם הבאה את התמונה השניה.

בתור מתכנתים אנחנו יודעים שהעולם הטכנולוגי משתנה כל הזמן, שחשוב ללמוד טכנולוגיות חדשות (גם בלי קשר לחיפוש עבודה או שינוי קריירה) ושככל שנקפיד ללמוד טכנולוגיות חדשות כל הזמן ולהפוך את הלימוד לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, כך יהיה לנו קל יותר לפתח קריירה לטווח הרחוק ולהישאר רלוונטים.

ולמרות שרובנו מבינים את החשיבות של לימוד טכנולוגיות חדשות, בפועל כשאנחנו מנסים לשלב לימוד איכותי של טכנולוגיה אנחנו מגלים שהמשחק הרבה יותר קשה ממה שקיווינו. המעבר בין "שיחקתי קצת עם Elixir" לבין "אני מבין לעומק את Elixir, Pheonix ו Erlang ומסוגל לבנות קוד מקצועי בזה" דורש השקעת זמן ויותר מזה דורש התגברות על מכשולים פנימיים שמונעים מאיתנו ללמוד את הטכנולוגיה לרמה אליה אנחנו רוצים להגיע.

ארבעת המכשולים שנראה בפוסט מופיעים אצל כל אחד ואחת שמגיעים ללמוד טכנולוגיה חדשה. הם לא סימנים שהלימוד לא בשבילכם או שאתם לא טובים מספיק. הם בסך הכל חלק מתהליך הלימוד שהמוח שלנו עובר בדרך מכאן לשם. אבל רק אם נבין אותם ונדע לצפות להם, נוכל להתגבר עליהם כשהם מגיעים ולהצליח ללמוד את הטכנולוגיה החדשה לרמה אליה אנחנו רוצים להגיע.

מסיבות שאני לא לגמרי מבין מודול הביטויים הרגולאריים של פייתון כולל שלוש פונקציות להתאמת ביטויים רגולאריים עם שמות שמצליחים לבלבל אותי כל פעם מחדש. בואו נראה בזריזות מה כל אחת עושה ואיך לזכור את ההבדל ביניהן.

אחד הצעדים בדרך מ Junior ל Senior הוא היחס לבעיות חדשות ולא מוכרות.

בתחילת הדרך בעיות חדשות מלחיצות אותנו, גורמות לנו לפקפק בהיגיון הפנימי של הפיתרון ולהתחיל לעשות המון עבודה (לרוב מיותרת) רק בשביל להירגע. מתכנתים בתחילת הדרך יכולים לשבת שעות על חיפושים בגוגל שאין להם שום קשר לבעיה שלהם, להסתבך בתוך מדריכים שאולי קצת מזכירים את מה שהם רואים על המסך ובעיקר להתחפר עוד יותר בתוך התקלה. ככל שדברים ממשיכים לא לעבוד אנחנו רק נשבור יותר קוד וננסה למצוא עוד ועוד כיוונים חדשים עד שמשהו יסתדר עם איזשהו מדריך.

ככל שצוברים יותר ניסיון אנחנו לומדים להסתכל יותר ברוגע על הבעיות. במקום לחפש פיתרונות אנחנו מחפשים להבין את הבעיה טוב יותר. אנחנו מבינים שמחשבים לא משקרים, שיש הסבר פשוט למה שאנחנו רואים ונזכרים שפתרנו בעיות יותר מסובכות בעבר - וזה נותן לנו כח להמשיך לחקור את הבעיה.

"מעניין למה זה לא עובד" היא שאלה הרבה יותר אפקטיבית מאשר חיפוש מוטרף אחרי פיתרונות. וזה מעגל: ככל שתצליחו להשהות את חיפוש הפיתרון ולהתרכז בלהבין טוב יותר את הבעיה, כך תלמדו יותר דברים בעלי משמעות ותצברו ניסיון שיעזור לכם לפתור בעיות חדשות בעתיד.