הבלוג של ינון פרק

סיגנלים הם היום המנגנון הכי פשוט לניהול סטייט בריאקט. הם הגיעו מ preact ואומנם לא עובדים ישר מהקופסה ביישום ריאקט אבל עם החבילה המתאימה ממש פשוט לשלב אותם.

חלק מהפחד לעזוב עבודה הוא התהייה "האם אצליח למצוא עבודה טובה כל כך פעם נוספת?". ופחד כזה תוקף גם אנשים שבכלל לא אוהבים את העבודה שלהם. אנחנו נקטר כל היום אבל ברגע שמישהו מציע לעזוב פתאום ניבהל וניזכר שבעצם יש גם הרבה דברים טובים איפה שאנחנו נמצאים. שחבל להפסיד את מה שכבר השגנו.

אולי בגלל זה אנחנו מעדיפים למצוא עבודה חדשה לפני שעוזבים את הקודמת. קודם כל נטפל בפחד, אחרי זה אפשר לעבוד. אם זה אפשרי אני בעד, אבל מה עושים כשחיפוש עבודה טובה יותר דורש השקעה שאין לנו את המשאבים עבורה כי אנחנו יותר מדי עסוקים בעבודה קיימת?

דרך אחרת להסתכל על הבעיה היא לשנות את השאלה - במקום לשאול איך אני רוצה לשפר את המצב אני אשאל "מה בעצם אני פוחד לאבד פה?", מה ה Best Case שיקרה אם אשאר?

כשקשה אפילו לדמיין עתיד במסלול הנוכחי זה סימן טוב שצריך להיפרד.

הנה רשימת הדברים שאתה צריך לעשות בשביל להצליח.

מול-

הנה רשימה של דברים שתוכלי לעשות. אנחנו לא יודעים מה האפשרות הטובה ביותר ומה יקרה אם תבחרי כל אפשרות.

הרבה שנים המשפט הראשון היה הדרך לגרום לתלמידים להשקיע בבית ספר. עד שיום אחד גילינו שזה בעצם לא נכון או שההצלחה הפכה פחות מעניינת. היום רבים מאיתנו עדיין מחפשים הבטחות בסגנון של המשפט הראשון, ומתאכזבים כל פעם מחדש אחרי שסיימנו את כל הרשימה ועדיין לא הצלחנו.

השינוי שאנחנו צריכים לעשות, כתלמידים וכמורים, הוא המעבר למשפט השני. עלינו לחפש הזדמנויות ולעודד אחרים לנצל אותם, לא בגלל שזו הדרך להצלחה (אנחנו כבר לא יודעים מה הדרך להצלחה), אלא כי זאת הדרך היחידה קדימה.

תמיד כעסתי על פייתון ו JavaScript בגלל שהן דרשו ממני לכתוב return בצורה מפורשת. הקוד הזה בפייתון יחזיר None למרות שברור שזה לא מה שרציתי:

def twice(x): x * 2

ברובי זה לא היה קורה. הפונקציה הזאת ברובי מחזירה בדיוק את מה שרציתי - כלומר את המספר שקיבלה כפול 2:

def twice(x) = x * 2

אבל אז מגיעה הדוגמה הבאה ששוב מזכירה שקיצורי דרך בתכנות זה נחמד אבל תמיד עדיף להבין בדיוק מה קורה מתחת:

def fib_rb(n)
  a = 0
  b = 1
  n.times { a, b = b, a + b }
  a
end

בדוגמה הזאת הבלוק (הקוד שרץ n פעמים מוקף בסוגריים מסולסלים) בעצם עושה את זה:

def fib_rb(n)
  a = 0
  b = 1
  n.times {
    a, b = b, a + b
    return [b, a + b]
  }
  a
end

ולמה זה חשוב? כי כשמחזירים מערך אז צריך להקצות אותו ופעולת ההקצאה עצמה לוקחת זמן ומקום בזיכרון. בדוגמה בקישור ג'ון הורטון משפר משמעותית את זמן הריצה של הקוד באמצעות השינוי הזה:

def fib_rb(n)
  a = 0
  b = 1
  n.times { a, b = b, a + b; nil }
  a
end

עכשיו רובי לא צריך להקצות מערך רק בשביל להחזיר שני ערכים ובמקום זה מחזיר nil, מה שבכלל לא משנה כלום בתוכנית כי ממילא אף אחד לא מסתכל על ערך ההחזר.

חבר שואל - יש לי קומפוננטה שפותחת תפריט קופץ. איך אני מעלים את התפריט כשמשתמש לוחץ על המסך מחוץ לקומפוננטה? יש משהו כמו onClick אבל על כל שאר הדברים?

תשובה - בשביל לענות על זה צריך להיזכר באיך עובדים אירועים ב JavaScript. כל פעם שיש איזשהו אירוע על המסך הדפדפן אוטומטית נותן הזדמנות לאלמנטים לטפל באירוע. ברירת המחדל היא שאלמנט יכול לטפל באירוע שקורה אצלו, ואם הוא לא מטפל אז האירוע הזה "מבעבע" הלאה לאלמנט שמכיל אותו ואז לאלמנט שמכיל אותו וכך הלאה עד לאלמנט הכללי ביותר על המסך שזה window.

לכן בשביל לתפוס לחיצה מחוץ לאלמנט כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להקשיב לאירוע click על אוביקט window ושם נתפוס את כל הלחיצות. מאחר וגם אירועים בתוך האלמנט מבעבעים למעלה ל window, נצטרך דרך לזהות שאירוע מסוים התקיים מחוץ לאלמנט שמעניין אותנו. דרך קלה לפתור את זה היא להשתמש בפונקציה stopPropagation של אוביקט אירוע כשאנחנו מטפלים בלחיצות שאנחנו לא רוצים שיגיעו הלאה ל window.

סך הכל הקוד נראה כך:

import React, { useEffect, useState } from 'react';

const initialText = "Click outside the component to change this text"

export function App(props) {
  const [text, setText] = useState(initialText);

  useEffect(() => {
    const changeText = () => setText('Yay!');
    window.addEventListener('click', changeText);

    return () => {
      window.removeEventListener(changeText);
    }
  }, []);

  return (
    <div
      className='App'
      style={{background: 'red'}}
      onClick={(e) => e.stopPropagation()}
    >
      <h2>{text}</h2>
    </div>
  );
}

מוזמנים לשחק עם הקוד לייב בקודפליי בקישור: https://playcode.io/1848762

שליחת הפוסט אתמול לטלגרם עבדה חלקית, וזה מעניין. ביום רגיל יש תוכנית פייתון ששוברת את הפוסט להודעות שייכנסו בטלגרם (יש להם מגבלה של מילים) וגם מוסיפה Escape Characters איפה שצריך. בגלל שטלגרם נודניקים לא תמיד הקוד שלי מוסיף את ה Escape Characters במקומות הנכונים ולכן שליחה של הודעות לפעמים נכשלת.

ומה קורה כשיש פוסט ארוך ובעיה בהוספת ה Escape Characters בהודעה השנייה? השלישית? אולי הודעה באמצע? אתם כבר מבינים לאן זה הולך, הפרסום לטלגרם יישלח חלקית ונקבל פוסט חתוך.

כשהקוד טוב בעיות כאלה קורות מעט מאוד, אבל כשהן קורות קשה להתמודד איתן. בואו נחשוב על הטלגרם ופיתרונות אפשריים לאתגר:

1. צעד ראשון יהיה ליצור קבוצת "בדיקה", לשלוח אליה את כל החלקים של הפוסט ורק אם הכל עבר לשלוח את אותם חלקים לקבוצה האמיתית. אבל זה לא מספיק טוב כי אולי יש משהו שונה בהגדרות בין קבוצת הבדיקה לקבוצה האמיתית שיגרום להודעות לעבור לקבוצת הבדיקה ולהיכשל בשליחה לקבוצה האמיתית.

2. פיתרון קצת יותר טוב יהיה בדיקה אחרי שליחת כל הודעה לראות אם השליחה נכשלה, ואם כן למחוק את כל ההודעות ברצף. גם זה לא מספיק טוב כי אולי התוכנית עצמה התרסקה ולכן אין מי שימחק את הרצף.

3. פיתרון עוד קצת יותר טוב יהיה להריץ את תוכנית השליחה כל חמש דקות במקום כל פעם ביום. התוכנית תבדוק אם הפוסט המלא נשלח לטלגרם. אם כלום לא נשלח היא תנסה לשלוח, ואם היא מוצאת חלק מהפוסט בקבוצה היא תמחק את מה שמצאה.

4. בשביל לא להיכנס ללופ אותה תוכנית שרצה פעם בחמש דקות תצטרך לסמן באיזשהו בסיס נתונים ששליחה נכשלה ושהיא מחקה את כל השאריות (או שהשליחה הצליחה). כשהתוכנית עולה היא תוכל לבדוק בבסיס הנתונים באיזה סטטוס היא סיימה פעם קודמת וכך היא תדע אם דרושה עוד עבודה.

פיתוח תוכנה, כל תוכנה, דורש איזון בין הרצון שלנו לבנות את הקוד הכי אמין וטוב שאפשר לבין המציאות והמשאבים שיש לנו (כולל משאבים של תחזוקה ובאגים בקוד יותר מורכב). במקרה של פירסום לטלגרם הייתי עוצר בסעיף 2 כדי לקבל קוד טוב יותר מהקוד שיש לי היום שם, אבל עדיין לא ידרוש יותר משאבים.

אני לא יודע אם זה הקוד שלי או משהו מובנה בשפה, אבל התרגיל של יום 17 היה הכי מאתגר עד כה. בפעם הראשונה בסידרה הרגשתי שמבני הנתונים ה Immutable של סקאלה שכל כך כיף לעבוד איתם לא מצליחים לספק את הביצועים הנדרשים ועברתי להשתמש ב Mutable Collections. בואו נראה את התרגיל והפיתרון וכמו תמיד תרגישו בנוח להציע פיתרונות טובים יותר או יעילים יותר למקרה שפספסתי משהו.

מצד אחד deno הולך להיות הדבר הגדול הבא אבל מצד שני הוא עדיין לא שם. האם אפשר לשלב את דינו בקטנה? האם אפשר לכתוב קוד node.js שיעבוד בעתיד גם ב deno כשנחליט לשדרג? ומה העלות? בואו ננסה כמה דוגמאות.

אז נרשמתי לקורס באימייל. השיעור הראשון היה מעולה וסיימתי אותו מלא באופטימיות לכיוון העתיד.

ואז היה יום עמוס בעבודה. ואחריו שבת. ואחריו עוד חופש של עוד רגע חג.

ואני כבר הפסדתי 4 שיעורים, וסיום מוצלח של הקורס אימייל הזה נראה כבר כמעט לא אפשרי.

ברגעים כאלה אני מנסה להזכיר לעצמי שבפעם השנייה זה תמיד יותר קל. שגם אם תכננתי לסיים את הקורס עכשיו לחיים אולי היו תוכניות אחרות. שאפשר לשים את כל המיילים האלה בצד מסודר ולחזור אליהם עוד חודש, כאילו להירשם פעם שנייה לקורס.

תזמון מוצלח זה קסום. כשזה לא קורה אפשר ורצוי לנסות שוב. לפעמים לוקח כמה פעמים עד שמוצאים את השעון הנכון.

פיתרונות לתרגילים יכולים לעזור לנו להתקדם כשאנחנו תקועים ואפילו ללמד אותנו טכניקות חדשות אחרי שהצלחנו לפתור לבד, אבל באותו זמן פיתרון בהישג יד יכול גם לגרום לנו להתייאש מהר מדי ואז נפסיד את ההזדמנות לחשוב לבד - שזו בעצם המטרה של התרגיל. היום עם כלי ה AI הדילמה הפכה להרבה יותר מורכבת כי כלים אלה ממש טובים בפיתרון תרגילים קטנים ולכן אפשר להגיע לפיתרון של כל תרגיל בעולם בלחיצת כפתור.

הנה כמה דברים שעדיין אפשר לעשות כדי להפיק את המקסימום מתרגילים:

1. וודאו שנתתם לעצמכם את הזמן לחשוב לבד. הזמן הזה הוא הרבה יותר חשוב מההגעה לפיתרון "הנכון". כשאנחנו חושבים לבד אנחנו מרעננים בראש את כל הדברים שלמדנו ומחפשים מה קשור ומה לא קשור לתרגיל. לפעמים במהלך חשיבה על תרגיל אנחנו מבינים דברים שלא ממש קשורים אבל עדיין חשובים.

2. זמן חשיבה עובד הכי טוב כשהוא אסינכרוני. מתחילים לחשוב קצת על התרגיל. שמים את זה בצד, חוזרים אחרי כמה ימים ומנסים שוב, וככה 3-4 פעמים.

3. אחרי שהשקעתם את זמן החשיבה ואתם עדיין תקועים זה זמן טוב לקבל כיוון. בשלב ראשון הייתי מחפש חבר (אמיתי או AI) ומבקש כיוון. פרומפט כמו "תוכל לתאר לי בקווים כלליים את הפיתרון" יהיה עדיף על פני בקשה לקוד. נסו לממש לבד את הפיתרון לפי הרמז או הקווים הכלליים.

4. אם הקווים הכלליים לא הספיקו עכשיו יהיה זמן טוב להסתכל בפיתרון המלא ואפילו לכתוב אותו על המכונה שלכם ולהריץ כדי לראות שהכל עובד.

5. אחרי שראיתם את הפיתרון המלא או פתרתם לבד לפי הקווים הכלליים נצלו שוב את המנגנון האסינכרוני של המוח. תנו לתרגיל לנוח כמה ימים ואז חיזרו אליו ותראו שאתם מצליחים לפתור אותו מאפס בלי להסתכל בפיתרון. נתקעתם? הציצו בפיתרון וחזרו על זה שוב בעוד כמה ימים.

6. אחרי שיש לכם פיתרון שעובד ושאתם מסוגלים לשחזר אותו לבד חפשו פיתרונות נוספים לאותה בעיה. זה יכול להיות עצמאית, ביוטיוב, ברשת או תוך התייעצות עם סוכני ה AI. כל פיתרון חדש יכול לתת לכם רעיונות לדרכי פעולה נוספות בעולם האמיתי.

תרגילים הם כלי לימוד חשוב ומשלים ללימוד התיאורטי. מה שצריך לזכור לגביהם זה שהמטרה שלהם שונה מהמטרה של קריאת חומר תיאורטי - הדבר החשוב בתרגיל הוא לא "לדעת" את הפיתרון, אלא להתאמן על צורת חשיבה ויישום.