הבלוג של ינון פרק

אז הלכנו לראות את המטס השבוע. רוב המטוסים נראו לי אותו הדבר, אבל כמה משפטים שהורים זרקו לילדים שלהם דווקא כן גרמו לי לחשוב ולהבין שלא כל כך קל לגדל ילדים טייסים. אלה השניים שאני זוכר.

בינואר אישרה הממשלה תוכנית לרפורמה בהייטק: השקעה של מאות מיליונים בהכשרה וייבוא מאות מתכנתים בשנה. כתבה שפורסמה היום בדה-מרקר מזכירה שהבעיה (והפתרון) כנראה מורכבים בהרבה.

כמתכנתים אנחנו שומעים כל הזמן על טכנולוגיות חדשות. את חלקן קל מאוד ללמוד ולהבין, אבל יש גם לא מעט שנראות ממש מייאשות ממבט ראשון. זה לא אומר שצריך לברוח, אבל כן חשוב להבין מאיפה הקושי נובע.

הוזמנתי להעביר בקרוב סדנא בפיתוח קוד מאובטח. אני מעביר סדנאות כאלה מפעם לפעם ובדרך כלל עיקר הסדנא הוא הדגמות של בעיות אבטחה בתוכנות ואיך אפשר היה להימנע מהן. התחלתי לחשוב על כיוון אחר אז משתף כאן ואשמח לשמוע גם דעות שלכם.

חבר שיתף השבוע מאמר מעניין של דני גוטווין בפייסבוק בו חיבר הכותב את תופעת אלאור אזריה לפערים חברתיים וחינוכיים בארץ. על הדרך העלה גוטווין את ההנחה שהחינוך החצי-פרטי שיש בארץ והאפשרות של בתי ספר לגבות תשלומי הורים מהווים גורם מרכזי לפערים בחינוך. ההצעה הפרקטית שלו היתה לבטל כל בחירה בחינוך ולשלוח את כולם לבתי ספר ציבוריים לפי בחירת המדינה.

חשוב לסתור הנחה זו ובמיוחד להזכיר שלמערכת החינוך הציבורית חלק מרכזי בבעיית הפערים. במצב העניינים היום, החינוך הציבורי הוא אחד המנגנונים שמקבעים מעמד חברתי ומונעים מוביליות חברתית. בואו נראה כיצד.

ללמוד טכנולוגיה חדשה? מה הבעיה? פותחים גוגל, קוראים מה שצריך ומתחילים לכתוב קוד. מה, אתה לא יודע לחפש בגוגל?

לו רק החיים היו כל כך פשוטים.

כשהתחלתי להקליט את מדריכי הוידאו לאתר הזה חיפשתי כמה שיותר חומר על איך להקליט מדריכי וידאו באיכות גבוהה. ניסיתי ללמוד כמה שיכולתי על סאונד, תסריט, אפקטים וכל מה שצריך בשביל שהקורסים יצאו מעניינים. אפילו קניתי מיקרופון ותוכנות יקרות. ועדיין התחושה היתה שמשהו לא עובד, אבל לא הצלחתי להבין מה בדיוק. עד שפגשתי את רוב.

ראש השנה הוא הזדמנות טובה להסתכל קדימה ולדמיין איך נראה בשנה הבאה, במקרה של ToCode איזה קורסים יהיו כאן עוד שנה. אלה התוכניות שלי, אשמח לשמוע מה דעתכם ואם יש קורסים נוספים שהייתם רוצים לראות שאינם ברשימה.

תחום התוכנה מחייב אותנו ללמוד טכנולוגיות חדשות כל הזמן. אם אתם מחליפים עבודה כל חמש שנים, סיכוי טוב שהידע אתו התקבלתם לעבודה הקודמת הוא לא זה שעליו תבחנו בראיון הבא. אם יש לכם מזל (ואתם בתחום הנכון) הספקתם במהלך העבודה להתקדם עם הטכנולוגיה. בהרבה מקרים זה לא ממש המצב.

קיימת גם תפיסה שגויה לפיה חייבים נסיון מעשי (קרי: בתור עובד) במשהו לפני שבאמת יודעים אותו. זה ברור שלנסיון יש חשיבות מכרעת, אבל היום מאוד קל לצבור נסיון איכותי גם מחוץ למשרד. וספר מקצועי טוב הוא הבסיס לצבירת נסיון כזו. אבל למה זה עובד?

מתכנני בתי הספר שלנו ראו לנגד עיניהם חברת מופת של פועלים, שבבוקר הולכים למפעל לייצר ואחר הצהריים חוזרים הביתה לזמן איכות עם המשפחה ושיחות פילוסופיות על החיים. שיטת הלימוד והתכנים נבחרו בקפידה כדי לייצר אנשים שירגישו בנוח בסגנון החיים הזה.

את החינוך לעבודה במפעל אנו רואים במתודה: חלוקת התלמידים לכיתות לימוד לפי גיל עם התקדמות בכל שנה לכיתה הבאה (בדומה לפס-ייצור). חלוקת זמן הלימוד לשעורים והפסקות עם השעון שעוזר להפריד ביניהם. וכמובן המבחנים האחידים שתפקידם למיין את התלמידים כשם שבוחנים איכות של תוצרים בפס הייצור.

את החינוך לערכים אנו רואים בתכני הלימוד עצמם: נסיון להקנות לכל ילד בסיס בלשון, היסטוריה, ספרות, תנ"ך וכמובן מקצועות הדגל אנגלית ומתמטיקה. הרעיון שקיים סט ידיעות שכל אדם בחברה צריך לדעת כדי שיוכל לתקשר ולדון עם חבריו על הנושאים החשובים באמת.

הבעיה הגדולה של בית הספר היא שהעולם כבר לא נראה כך. המדינות המודרניות מקיימות כלכלה בתר תעשייתית בה המפעל נדחק לשוליים ועיקר הייצור הוא בתעשיות עתירות ידע, פנאי, אומנות, חינוך ושירותים. אנו מגדלים דור של פועלים לעולם שאין בו יותר מפעלים, והגיע הזמן לעצור את זה.

מהפכת המידע ששינתה וממשיכה לשנות את העולם משפיעה על עתיד התעסוקה ואופן החיים של כל אחד ואחת מאתנו. לאור שינויים אלו, מקוממת במיוחד הבחירה הנמשכת של מערכת החינוך לשקוע בגעגועים לעולם של אתמול.

בתי הספר שלנו, לא רק שאינם מכינים את התלמידים לעולם המודרני, אלא הם מיועדים להרס בדיוק אותם הכישורים הדרושים להצלחה. במקום להציע תיקונים אני רוצה להציע מודל חלופי לחינוך הדור הבא, שייתן להם סיכוי אמיתי לקחת חלק בעולם התעסוקה העתידי.