הבלוג של ינון פרק

הוא הלך מולי ברחוב צר. אני על אופניים והוא מסתכל קדימה, ובדיוק כשהתלבטתי אם להיצמד לימין או לשמאל כדי שנוכל שנינו לעבור הוא הצביע עם היד לצד אחד ונצמד לצד השני. בלי לחשוב נצמדתי לאן שהוא הצביע ושנינו המשכנו בלי לחשוב פעמיים.

האיש שחילק הוראות לא עצר לשאול אם מותר לו להגיד לי מה לעשות.

הוא לא החזיק בטייטל נחשב, לא לבש חליפה ואפילו לא נראה יותר מדי סמכותי.

הוא פשוט הבין בדיוק בזמן את האינטרס המשותף של שנינו, הסביר בצורה מדויקת מה צריך לעשות ונתן דוגמה אישית. וחוץ מלחסוך לי כמה דקות בדרך הוא גם לימד אותי שיעור חשוב על מנהיגות.

המוח האנושי ממש טוב בפיתרון בעיות שבעיניו הן חשובות. זה מנגנון בריא שנועד לתת לך רעיונות מה לעשות כשנמר רודף אחריך ויש לך בעיה ממש חשובה ודחופה. אבל המוח שלנו ממש גרוע בלהתמודד עם בעיות "קטנות", ובקטנות אני מתכוון לכל מה שאינו מהווה סכנת חיים מיידית. במילים אחרות אם אפשר לחיות עם הבעיה עוד יום עדיף לחכות עם הפיתרון למחר ולהתמקד בנמר שרודף אחריך.

(ואם לא רודף אחריך נמר? נו תסמכו על המוח שלכם שימציא מספיק נמרים דמיוניים שרודפים אחריכם כדי שאף פעם לא יהיה משעמם).

וכן זאת אחת הסיבות שגורמות לנו לפחד יותר מדי מכרישים ופחות מדי מצבאים.

הבעיה שלנו היא שבחיים המודרניים ובמיוחד בתכנות יש הרבה יותר נזק בבעיות קטנות שמצטברות. קוד ילך ויהיה יותר גרוע ככל שעובר הזמן ואנחנו לא מתחזקים אותו. שחיקה בעבודה תלך ותחריף ככל שלא נטפל בה. הרמה המקצועית שלנו הולכת ומתדרדרת ככל שאנחנו מזניחים לימוד חומרים חדשים. בשביל להצליח לאורך זמן אנחנו צריכים להבין איך לפתור בעיות קטנות לפני שהן הופכות לגדולות - כלומר אנחנו רוצים להפסיק לעשן לפני שנקבל סרטן, אנחנו רוצים להרוויח יותר בעבודה ולבנות איזון בין עבודה לחיים לפני שנישחק לגמרי ואנחנו רוצים להישאר בחזית המקצועית לפני שנצבור פער שיהיה קשה מדי לסגור אותו.

אלה כמה רעיונות שיכולים לעזור בהתמודדות עם בעיות קטנות:

1. אפשר להפוך בכוונה בעיות קטנות לגדולות - אם קצת מפריע לכם שאתם לא מרוויחים מספיק, אפשר לרדת לחצי משרה ואז ממש תרגישו את החור בכיס. מגבלת השעות תכריח אתכם למצוא דרכים להרוויח יותר פר-שעה, והמוח שלכם ישמח לשתף פעולה כי הבעיה מאוד מורגשת.

2. אפשר לשנות פרספקטיבה - אם קצת מפריע לכם לקבל סרטן בעתיד הרחוק, אולי תגלו שמאוד מפריע לכם הריח הרע מהפה, או המחיר הגבוה של חפיסת סיגריות. שינוי נקודת המבט יכול לתת לנו את הדחיפה לשינוי.

3. אפשר להתחיל הרגלים חדשים - הרבה אנשים מדווחים שאחרי שהם התחילו לכתוב בדיקות למערכת גם איכות הקוד השתפרה. זה קורה בגלל שעד עכשיו לא שמתי לב שהקוד בכזה בלאגן או שזה לא עד כדי כך הפריע לי, אבל כשצריך לכתוב בדיקות הבלאגן בקוד הופך לבעיה גדולה.

4. אפשר לבקש עזרה - לפעמים משהו שנראה לך קטן ולא חשוב יכול מאוד להפריע למישהו אחר. נסו להכניס לצוות אנשים שמשלימים אתכם ותראו איך הם פותרים את הבעיות הקטנות שאתם שמתם בצד.

יש לכם טריקים נוספים שעוזרים להתמודד עם בעיות קטנות? שתפו בתגובות או בטלגרם.

חברות פיתוח רציניות היום מפעילות תהליך של Code Review על קוד חדש שנכנס למערכת, והרבה פעמים צוותים ינסו לתחזק תהליך כזה גם כשאין מספיק כח אדם כדי לעבור אחד על הקוד של השני. בשטח זה מוביל לשתי תוצאות גרועות:

1. הראשונה היא שימוש דוגמטי ב Best Practices, כי אם אין לך זמן לעבור על קוד ובכל זאת לא נעים לא להגיד כלום, אז אתה תעיר על הדברים הקטנים שקופצים לעין (למה אין שתי שורות רווח לפני הפונקציה? הקומפוננטה הזאת עושה יותר מדי וכו).

2. השניה היא איטיות בפיתוח, כי במקום להכניס קוד ולראות מה נשבר אנחנו צריכים לחכות להערות לא רלוונטיות של ראש הצוות העסוק מדי.

לאורך זמן המטרה של Code Reviews היא לשפר את איכות הקוד של המערכת, ולעזור לג'וניורים להשתפר ולהיחשף לתבניות פיתוח טובות יותר. הנה שלוש שאלות ששווה לשאול את עצמנו לגבי תהליכי ה Code Review (גם הוותיקים וגם הצעירים)-

1. באיזו תדירות אני מעביר או מקבל הערות ששינו את ה Design של הפיצ'ר בצורה משמעותית?

2. באיזו תדירות אני מעביר או מקבל הערות הקשורות לאבטחת מידע או שתפסו בעיית ביצועים משמעותית לפני שהגיעה לפרודקשן?

3. באיזו תדירות אני מעביר או מקבל הערות שגרמו לי ללמוד פרדיגמה או רעיון חדש, או שגרמו לי לראות אחרת את המערכת ואת תהליך הפיתוח?

אם תהליך ה Code Review שלכם לא עובד טוב כמו שהייתם רוצים אל תתביישו לשנות אותו. מעבר לעומק על PR אחד בחודש נותן יותר ערך ממעבר חטוף על שלושה PR-ים כל יום.

אחת הטעויות הנפוצות בלימוד טכנולוגיה מתחילה כשאנחנו מסתכלים על Tech Stack במקום על שפה, ומנסים ללמוד סטאק שלם במכה אחת. זה יהיה הניסיון ללמוד Node.js יחד עם אקספרס, או רובי יחד עם ריילס, אבל גם ריאקט יחד עם רידאקס ו next ו styled components ו TypeScript.

לכאורה יש פה הזדמנות להרוויח - במקום ללמוד קודם X אחר כך Y אחר כך Z אני אלמד ישר את הדרך הנכונה לעשות דברים, ואחרי זה אם יעניין אותי להתקדם אוכל להתעמק בכל טכנולוגיה. בפועל המשחק הזה פועל לרעתנו מכמה סיבות:

1. אנחנו מפתחים תלות בפריימוורק כך שיהיה לנו קשה להחליף חלקים ממנה.

2. אנחנו מתרגלים לדרך חשיבה מסוימת, בלי להבין את הפוטנציאל האמיתי של הכלי.

3. ואולי הכי גרוע, פריימוורקים מסתירים מאיתנו את הפרטים של "איך דברים עובדים" ומגדילים את הסיכוי שנכתוב קוד לא הגיוני.

לפני שרצים ללמוד את כל הסטאק נסו לראות שאתם מצליחים להסתדר רק עם הטכנולוגיה אותה אתם מנסים ללמוד. כן אפשר להסתדר ממש טוב עם ריאקט גם בלי Redux ו next ולימוד הדברים לפי הסדר רק יעזור להבין את הקשרים ביניהם.

ג'אווה ניסו לטעון ש Exceptions הם חלק מהממשק של הפונקציה, רק בשביל לגלות שמתכנתים משתמשים יותר מדי ב Runtime Exceptions כשאין להם כח לתעד את הדברים הרעים שיכולים לקרות. ראסט מנסה את אותו משחק עם החזרה מוקדמת של ערכי שגיאה וסימני שאלה, אבל עדיין מוקדם להבין איך זה ייגמר.

בצד השני של המפה יש לנו את פייתון שמציינת ב PEP484:

No syntax for listing explicitly raised exceptions is proposed. Currently the only known use case for this feature is documentational, in which case the recommendation is to put this information in a docstring.

וגם בטייפסקריפט היה דיון אינסופי שנגמר בלי המלצה משמעותית.

הבעיה הגדולה שלנו היא שמצד אחד אנחנו לא רוצים להכריח אף אחד לטפל בשגיאות (כי לכל פרויקט יש דרישות שונות), אבל מצד שני זה מרגיש לא נכון לטעון שיש לנו Type Safety כשבעצם קוד יכול "לקפוץ" למקומות אחרים בגלל פקודה בפונקציה פנימית.

מה דעתכם? האם Exceptions צריכים להיות חלק מהממשק? מעדיפים קוד שמחזיר שגיאה או שזורק Exception, ובאיזה מצבים?

מישהו ברדיט של סקאלה הפיל פצצה השבוע ושאל "למה בעצם הפסקתם להשתמש בסקאלה?". זה מעניין כי סקאלה באמת נמצאת בדעיכה בערך מ 2017. שלוש הסיבות המרכזיות שעלו שם הן:

1. קשה לגייס אנשים ועלות מפתחים מאוד גבוהה.

2. אקוסיסטם מפוצל ולא מתוחזק.

3. אין עבודה.

בהיבט של האקוסיסטם לסקאלה היה את spark ואת play, שניהם עדיין פעילים ומושכים מתכנתים אבל הרבה פחות מבעבר. ספארק עובד טוב עם פייתון ובשביל לפתח אפליקציות ווב אנחנו מעדיפים את טייפסקריפט. בסוף אנחנו רוצים לבחור שפה שיכולה לתת תשובה טובה לשאלה "למה השפה הזאת טובה". זה יכול להיות ביצועים, מוצר דגל או תחום מסוים בו השפה שולטת. פייתון השתלטה על תחום ניתוח נתונים ו AI, ומשם הפכה לפייבוריטית של הרבה אנשים. ג'אווהסקריפט הרוויחה כי היא היתה היחידה שרצה בתוך דפדפן בצורה מובנית. רובי הרוויחה כשריילס היה מעניין ו swift איתנו בגלל האייפון.

למרות המעמד הגבוה של Python ו JavaScript בימים אלה, כדאי לזכור את הלקח של סקאלה, רובי, פרל ושפות רבות נוספות. העולם ישתנה ושפות חדשות יגיעו. ככל שאפשר שווה להתרגל ללימוד שפות תכנות חדשות אפילו בתור תחביב, כדי שכשיגיע היום והשפה שלנו תתחיל לאבד גובה נוכל להתקדם ולא להרגיש תקועים.

אחרי 5 ימים מבלבלים, יום 6 של Advent Of Code השאיר קצת אוויר לנשימה. בואו נצא לדרך למירוץ הסירות עם סקאלה.

כשאני מלמד Generators בפייתון אני אוהב להתחיל עם הפונקציה הזאת שמחשבת מספר בסידרת פיבונאצ'י:

def fib(n: int) -> int:
    a, b = 1, 1
    for i in range(n):
        a, b = b, a + b
    return a

ואז לבקש מהתלמידים לחשב את הסכום של 100 המספרים הראשונים בסידרת פיבונאצ'י. הפיתרון ה"פשוט" הוא למעשה המסובך ביותר:

print(sum(fib(n) for n in range(100)))

בגלל שהוא כולל המון חישובים מיותרים. במצב כזה הרבה יותר יעיל לכתוב פונקציה חדשה (או לכתוב Generator, אבל זה הנושא של השיעור אז בואו לא נקלקל).

הבעיה שלנו כמתכנתים היא שמכל מיני סיבות רוב הזמן אנחנו מעדיפים להשתמש באבסטרקציה הקיימת כדי לפתור בעיות, גם אם היא תקולה, ולא לעצור ולבנות אבסטרקציה חדשה אבל גם לא לכתוב את כל הקוד מחדש. בעולם האמיתי הסיכוי לראות משהו שדומה לחישוב האיטי של סכום פיבונאצ'י הוא מאוד גבוה, והוא גדל ככל שעובדים על מוצרים יותר בשלים (כי יש בהם כבר המון אבסטרקציות).

אני רואה את הטיעון לשימוש באבסטרקציה לא טובה במערכת קיימת. כשיש משהו שעובד חבל לא להשתמש בו, וגם זה יכול לחסוך לי המון זמן פיתוח ולחסוך המון באגים. נכון זה לא הכי יעיל אבל בואו נשאיר את השיפור הביצועים לשלב האופטימיזציה.

אבל כדאי לראות גם את הצד השני - תיקון האבסטרקציה הוא לא רק סיפור של ביצועים אלא גם של נכונות הקוד, ושל כמה מהר אוכל לבנות את הפיצ'ר הבא. ככל שיותר פיצ'רים בנויים על אבסטרקציה קיימת ובעייתית, כך יהיה קשה יותר בהמשך לשנות אותה. בשימוש באבסטרקציה לא נכונה אנחנו פשוט חופרים לעצמנו בור יותר עמוק.

בסיטואציה כזאת הכי טוב לתקן את האבסטרקציה הגרועה ולעשות ריפקטור לכל הקוד שהשתמש בה. אם אין זמן עדיף להתחיל מנגנון חדש. גם אם זה ייקח קצת יותר זמן בפיתוח הפיצ'ר הנוכחי, הזמן הזה יחזיר את עצמו ובדרך גם אנחנו נצבור עוד כמה נקודות במסע להפוך למתכנתים טובים יותר.

שנה חדשה, פרויקטים חדשים, חלומות חדשים, אבל כשהחלומות האלה מתחילים להיתקל בקשיים יש לנו שתי אסטרטגיות תגובה-

1. אפשר להתייחס לקושי החדש בתור אתגר ולנסות להתקדם למרות הקושי. גם אם דברים לא יקרו כמו שתכננתי בהתחלה, אני עדיין יכול לעשות את הכי טוב שלי.

2. אפשר להתייחס לקושי החדש בתור תירוץ, ולהסביר לעצמי ולעולם למה אי אפשר להגשים את החלום.

דוגמה פשוטה היא מתכנתת שכבר כמה שנים לא מספיק מרוצה מהעבודה שלה, לא מרגישה שהיא מתפתחת ותכל'ס כשמסתכלת אחורה לא קרה שום דבר מעניין מקצועית באותן שנים. כאילו כל השנים האלה התאחדו לשנה אחת ארוכה אבל שעברה כהרף עין, בתחושה שאני בקושי יומיים במקום הזה למרות שאני שם כבר כמה שנים.

אותה מתכנתת עשויה להחליט לנצל את השנה החדשה ולחפש עבודה חדשה, אבל אז מהר מאוד היא תגלה שהטכנולוגיה רצה קדימה, העולם כבר לא איפה שהיה לפני 3 שנים וכבר אין לה יותר מדי הזדמנויות. הקושי הזה יכול להיות תירוץ - ידעתי שאני לא מספיק טובה, טוב ציפור אחת ביד, בשביל מה לשבור משהו שעובד, מה חשבתי לעצמי וסך הכל יש המון אנשים שחולמים להיות במקום שלי אז אין לי זכות לקטר, וככה אפשר להעביר עוד שנה, שנתיים ואפילו יותר.

או שאפשר להתייחס לקושי בתור אתגר - ברור שאני לא מעודכנת טכנולוגית, שלוש שנים אני תקועה באותה עבודה ללא אופק. בשביל לחפש כמו שצריך אצטרך לרדת לחצי משרה ולהשקיע את הזמן שהתפנה בלימודים, וכן ברור שאצטרך להסתדר עם פחות כסף מה שישפיע על היום יום שלי. אני שמחה לעשות את הוויתורים כדי שהשנה הזאת תהיה מיוחדת עבורי.

האם זה יצליח? תלוי בהגדרה שלנו ל"יצליח". אי אפשר לדעת מראש מה יהיו התוצאות החיצוניות של המעשים, אבל אפשר להיות בטוחים שכשאנחנו בוחרים להתמודד עם אתגרים וללכת אחרי החלומות למרות הקשיים השנה הזאת תהיה מיוחדת וחשובה.

אין כמו לעבוד עם טכנולוגיה צעירה, חדשה ומבטיחה שכולם מדברים עליה ורק עכשיו יצאה לשוק. אני לא צריך לשכנע אתכם לעבוד עם טכנולוגיות חדשות כי כולם רצים לשם לבד, ואין כמו הכיף בלהיות הראשון שכותב באיזו שפת תכנות שאף אחד עוד לא שמע עליה. אבל, יש גם לא מעט יתרונות לטכנולוגיות וותיקות ולפרויקטים חשובים אולי כדאי לבדוק פעם נוספת. אלה כמה דברים שאפשר לבנות עליהם כשעובדים עם טכנולוגיות משעממות:

1. חיבור טוב לכל מערכת צד שלישי שאפשר לדמיין.

2. תיעוד טוב ברשת ופיתרונות קיימים לכל בעיה.

3. יכולת שיחה עם Chat GPT בלי להפיל אותו להזיות.

4. קל לגייס אנשים (כן עם כל ההייפ, עדיין קל יותר לגייס מתכנתי Java מאשר מתכנתי Rust).

5. לא משנה איזה בעיה יש לכם, מישהו אחר כבר שבר את הראש וכתב תשובה באינטרנט. הרבה פעמים הפיתרון אפילו מובנה כבר בשפה.

מצד שני טכנולוגיה משעממת כשמה כן היא - משעממת, ויש לא מעט מצבים וסיבות לבחור בטכנולוגיות חדשות:

1. אפשר לפתח לבד את כל הכלים ולקבל רוח גבית חזקה מהאינטרנט גם לפרויקטים קטנים.

2. פוסטים הופכים ויראליים הרבה יותר מהר (כי מי בכלל הולך לשתף פוסט על Java היום)

3. אם הימרתם נכון תמצאו את עצמכם עוד שנתיים עם יותר ניסיון תעסוקתי מכל האנשים סביבכם בטכנולוגיה שכבר תיכנס למיינסטרים.

4. אין כמו הרגשת הגילוי כשלומדים פיתרון חדש ומעניין לבעיה, ולטכנולוגיות חדשות יש הרבה יותר סיכוי להפתיע אותנו לטובה.

ומה אתכם? יש לכם סיפורי הצלחה או כישלון בעקבות בחירה טכנולוגיה? מוזמנים לשתף בתגובות איזה טכנולוגיות בחרתם ואיך זה נגמר.