הבלוג של ינון פרק

בעבודה עם קוד אסינכרוני ב JavaScript טיפול בשגיאות הוא הכרחי, הבעיה שהמנגנון הקיים בשפה לטיפול בשגיאות בקוד אסינכרוני קצת מסורבל. נתבונן בקוד הבא:

async function sleepOrDie(ms, result) {
  return new Promise((resolve, reject) => {
    setTimeout(() => {
      if (Math.random() > 0.5) {
        resolve(result);
      } else {
        reject();
      }
    }, ms)
  })
}

async function handleClick() {
  const value = await sleepOrDie(50, 10);
  alert(value);
}

document.querySelector('button').addEventListener('click', handleClick);

אני יודע לא מתוחכם במיוחד אבל מספיק בשביל הדגמה. אם הפונקציה האסינכרונית מצליחה אז מקבלים ערך, אבל אם היא נכשלת נזרק Exception. זה עובד אם הטיפול שלנו בשגיאות הוא ב flow אחר ואז catch יוכל להפעיל את אותו flow. אבל מה אם אני פשוט רוצה לתת ל value ערך ברירת מחדל אם היתה שגיאה? למשל אם אני מנסה לקרוא ערך מבסיס נתונים או מהגדרות משתמש ואם הערך לא שם הכל בסדר והקוד ממשיך עם אותה ברירת מחדל. במצב כזה try/catch יכול להיראות מסורבל:

async function handleClick() {
  let value = 0;
  try {
    value = await sleepOrDie(50, 10);
  } catch (err) {

  }
  alert(value);
}

מבחינת נכונות הקוד טוב יותר, אבל מבחינת התחביר זה פשוט נראה רע: ה const הפך ל let לגמרי בלי סיבה, ואני תקוע עם בלוק catch ריק.

טכניקה טובה כדי להסתיר קוד מכוער היא לזרוק אותו לפונקציה. ריפקטורינג קצר ונקבל:

async function tryOr(fn, args, defaultValue) {
  try {
    return await fn.apply(null, args);
  } catch (err) {
    return defaultValue;
  } 
}

async function handleClick() {
  const value = await tryOr(sleepOrDie, [50, 10], 0);
  alert(value);
}

ומיטיבי לכת יכולים להוסיף את הפונקציה הזו לפרוטוטייפ של פונקציה ב JavaScript כדי שתהיה זמינה לנו בכל מקום בתוכנית:

Function.prototype.tryOr = async function (args, defaultValue) {
  try {
    return await this.apply(null, args);
  } catch (err) {
    return defaultValue;
  }
}


async function handleClick() {
  const value = await sleepOrDie.tryOr([50, 10], 0);
  alert(value);
}

לפני כמה ימים כתבתי כאן על פעולות צד-לקוח, פיצ'ר חמוד של ריאקט שהולך לחסוך לנו כמה הקלקות בכתיבת קוד שמטפל בטפסים. החלק השני שלו, שנקרא Server Actions, כבר הרבה יותר מהפכני ודורש תמיכה מפריימוורק בצד שרת. בזכות Next.JS 14 שיצא עכשיו נוכל לראות איך זה עובד ולהבין את הכיוון של ריאקט בתור Full Stack Framework.

בואו נכתוב תוכנית סקאלה שמחזיקה "דברים" שיכולים להישמר לשרת מרוחק. אפשר לדמיין קלאס של משתמש שיראה כך:

case class User(name: String)

ואולי קלאס של מסמך:

class Document(title: String, content: String)

בשביל לשמור אותם לשרת מרוחק אני צריך להוסיף לכל אחד מהם url, ובשביל לא לשנות את הקלאסים אני יכול להשתמש ב Generic וליצור גירסה "מרוחקת" שלהם, כלומר:

case class Remote[S](value: S, url: String)

אז עכשיו משהו שהוא Remote[User] יחזיק שדה בשם value מסוג User וגם שדה בשם url מסוג String. ואולי נרצה לכתוב פונקציה כללית שיכולה לקבל משהו שהוא Remote ולשמור את הערך מ value לשרת המרוחק באמצעות HTTP Post. היינו עשויים לחשוב שהחתימה של פונקציה כזו תיראה כך:

def save(what: Remote[Any]): Unit =
  println(s"Saving ...")

אבל אם ננסה ליצור משתמש ולשמור אותו נקבל שגיאת קומפילציה. כלומר הקוד הבא:

@main def main()=
  val a = Remote[User](value = User("ynon"), url = "/admin")
  save(a)

לא מצליח להתקמפל בגלל השגיאה:

Found:    (a : Remote[User])
Required: Remote[Any]
  save(a)

מה קרה כאן? הפונקציה מצפה לקבל משהו מטיפוס Remote[Any]. נכון ש User הוא סוג של Any ואם היתה לנו פונקציה שמקבלת Any לא היתה בעיה להעביר לה משהו מסוג User, אבל באופן רגיל Remote[User] איננו משהו מסוג Remote[Any].

פיתרון? למעשה שניים. הכי קל להגדיר את הפונקציה בתור פונקציה גנרית ולא להתעסק עם ירושה כלומר נשנה את save ל:

def save[S](what: Remote[S]): Unit =
  println(s"Saving ...${what.value} to ${what.url}")

והכל מתקמפל ועובד.

הפיתרון השני והוא הסיפור של הפוסט הזה נועד למקרים בהם לא הצלחתם להפוך את הפונקציה לגנרית מכל מיני סיבות או שיש לכם Use Case טיפה שונה, ואתם באמת רוצים להגיד משהו אחר על הטיפוס Remote[S] - הייתם רוצים להגיד שאם יש לכם פונקציה שמצפה לקבל Remote[S] לא משנה מה זה S, ויש לכם משהו אחר נקרא לו T שיורש מ S, אז Remote[T] יירש מ Remote[S]. ובשביל להגיד את זה בסקאלה אפשר להוסיף סימן + לפני ה S בהגדרת הטיפוס הגנרי. זה נראה כך:

case class Remote[+S](value: S, url: String)
case class User(name: String)
class Document(title: String, content: String)

def save(what: Remote[Any]): Unit =
  println(s"Saving ...${what.value} to ${what.url}")

@main def main()=
  val x: Any = User("ynon")
  val a = Remote[User](value = User("ynon"), url = "/admin")
  save(a)

וגם הגירסה הזו מתקמפלת ועובדת. ולינק אחרון לסקרנים שרוצים לקרוא עוד על המנגנון הזה בתיעוד של סקאלה, על המינוס שאפשר לרשום במקום הפלוס, ועל השמות באנגלית של שניהם יהיה תיעוד Variances מהסיור בסקאלה: https://docs.scala-lang.org/tour/variances.html

אחד הדברים המעייפים בריאקט תמיד היה החיבור בטופס בין State לתוכן של רכיבי הקלט. אינספור ספריות נכתבו כדי לעבוד טוב יותר עם טפסים, ואינספור מתכנתים ומתכנתות התגעגעו לאיזה ng-model שיחסוך לנו את כאב הראש.

ובדיוק כשכמעט איבדנו תקווה הגיעו דן אברמוב וצוות החברים עם פיצ׳ר חדש שאולי קצת יעזור לחסוך חלק מעבודת החיבור של הטפסים - וזהו Client Side Form Actions. זה עובד ככה:

1. אפשר יהיה להגדיר לאלמנט form מאפיין action שיהיה פונקציה אסינכרונית.

2. פונקציה זו תופעל כשמישהו ינסה להגיש את התוכן, ותוכל לעדכן State.

3. אם הפונקציה זורקת שגיאה השגיאה תיחשב כשגיאת render ותיתפס ב Error Boundary הקרוב.

קוד? בטח הנה הדוגמה:

import { useState } from "react";

export default function Todo() {
  const [name, setName] = useState([]);
  async function copy(formData) {
    console.log(formData);
    setName(formData.get("name"));
  }
  return (
    <>
      <form action={copy}>
        <label>
          Type your name:
          <input name="name" />
        </label>
        <button type="submit">submit</button>
      </form>
      <p>Hello {name}</p>
    </>
  );
}

כשלוחצים submit מופעלת הפונקציה שמעדכנת את משתנה הסטייט. הפונקציה מקבלת את כל המידע מהטופס אוטומטית דרך הפריימוורק וכך לא צריך לחבר בין סטייט למידע שיש בקלטים.

הקוד דורש את גירסה 18.3 של ריאקט שעדיין לא יצאה, אבל אפשר לראות גירסה עובדת שלו עם גירסת הפיתוח שלהם כאן: https://codesandbox.io/s/vibrant-glade-dhrfz7?file=/src/App.js.

למרות שזה נראה פיצ'ר קצת מיותר, אני חושב שמהר מאוד הוא יהפוך לפינוק קטן שכולם משתמשים בו - גם ביישומים קטנים וגם בשילוב עם רידאקס או פריימוורקים גדולים יותר, כי הוא פשוט חוסך חלק מה Boilerplate שכולנו כתבנו כל הזמן.

רוב המתכנתים לא בטוחים שהקוד אי פעם יעבוד. לא בטוחים שאפשר בכלל לכתוב גירסה שעובדת למשימה איתה הם מתמודדים ולכן הם ממהרים לכתוב גירסה שעובדת, לא משנה כמה מינימליסטית. מפתחות הצפנה? בינתיים נשים אותם בקוד אחרי שיעבוד נמצא מה לעשות איתם. כתובות של שרתים? תכתוב Hard Coded בינתיים אחרי שיעבוד נבנה מסך הגדרות מסודר. טיפול בשגיאות? הצחקת אותם. בוא נראה שה flow התקין עובד לא צריך לעבוד סתם.

הבעיה שאחרי שיש flow מינימלי שעובד הם כל כך שמחים שמשהו עובד שישר רצים להראות לבוס, מקבלים מבול של פידבקים ולעולם לא יהיה להם זמן להוסיף את הטיפול בשגיאות.

לכן אחד הטיפים הכי קלים לקידוד נכון יותר הוא לטפל בשגיאות בזמן שכותבים את הקוד. אם כתבתי בפייתון את השורה:

with open('/etc/passwd') as f:
    ...

ממש באותו רגע אני אשאל - ואיך זה יכול להישבר? מה אם אין לי הרשאות לקובץ? מה open יעשה? ומה אם הקובץ לא קיים, מה open יעשה? ומה אם הנתיב הוא בגלל נתיב לתיקיה, מה open יעשה?

והצעד הבא דורש שילוב של סבלנות וביטחון עצמי, אבל לגמרי שווה את זה - במקום לכתוב קודם כל את תוכן הלולאה, אני מתחיל מהקוד שמטפל בכל הדרכים בהן השורה שלי יכולה להישבר ומוודא שבכל דרך התוכנית תתנהג כמו שאני רוצה שתתנהג. רק אחרי שסיימתי לטפל בכישלונות אני ממשיך לטפל במצב התקין.

וכן הטיפ הזה לא רלוונטי כשעושים פרוטוטייפ למערכות, אבל צריך לשים לב שאם הפרוטוטייפים שלכם נוטים "להפוך" לגירסה האמיתית, אולי שווה לבנות תהליך פיתוח טוב יותר גם עבורם.

בוב דילן שר על הזמנים שמשתנים ואיתם גם היכולות המובנות בדפדפנים. הרבה זמן אחד הדברים שהיה חסר למתכנתים ולמתכנתות והיה אחת הסיבות לשילוב ספריה חיצונית ל UI באפליקציית ריאקט, היה דיאלוג מודאלי. היום עם תמיכה מובנית בדפדפנים זו כבר לא בעיה והאתגר היחיד הוא להתאים את ממשק הפקודות של הדפדפן לאופי הדקלרטיבי של ריאקט. בואו נראה איך זה עובד.

בסקאלה יש אוסף מרשים של פונקציות לעבודה עם רשימות וליצירת רשימות מתוך רשימות אחרות. הלכתי לפתור את יום 9 של AoC האחרון כדי לשחק עם כמה מהן.

אחת הדוגמאות בקורס SQL החדש של הארוורד היא השאילתה הבאה שמושכת מבסיס הנתונים את כל הסרטים בהם שיחק טום הנקס:

SELECT "title" FROM "movies"
WHERE "id" IN (
    SELECT "movie_id" FROM "stars"
    WHERE "person_id" = (
        SELECT "id" FROM "people"
        WHERE "name" = 'Tom Hanks'
    )
);

אפשר להבין את השאילתה, אבל לא ברור למה, כששאילתה מקבילה בבסיס נתונים גרפי היא:

MATCH (m:Movie)-[:STAR]-(p:Person{name: 'Tom Hanks'})
RETURN m.title;

יותר מהשאילתות, הסיפור פה הוא על מבנה מודל המידע. כשהמידע בנוי טוב, כלומר מתאים ליישום ולפיצ'רים שאנחנו רוצים לבנות, השאילתות פשוטות ואנחנו יכולים להתקדם מהר יותר בפיתוח. אין ספק שחשוב להבין מה זה אינדקס ואיך אינדקסים יכולים לשפר את הביצועים בשאילתות SQL מסובכות, אבל יותר חשוב להבין את המידע של הישום והאם מבנה הטבלאות שבחרנו (או בכלל סוג בסיס הנתונים) מתאים למידע וליישום שלנו.

לפני כמה שבועות פרסמתי כאן מדריך לעבודה עם בסיסי נתונים גרפיים באמצעות גרמלין וסקאלה. מאז המשכתי לשחק עם הטכנולוגיות והתחלתי לבנות שיטת עבודה לניסוח שאילתות לשימוש חוזר. אני מפרסם כאן בתור טיוטה, אם יש פה אנשים שמכירים סקאלה או גרמלין יותר טוב ממני ורוצים לשתף למה זה רעיון טוב (או גרוע) אשמח לשמוע בתגובות.

דיון מעניין ברדיט התחיל בפוסט הזה עם הכותרת "לנסות לדבר עם מתכנתים כדי לקצר זמני פיתוח זה כמו לדבר עם החזאי כדי לשפר את מזג האוויר". אני מבין את האנגלוגיה ויש בה הרבה אמת. אבל זה לא סוף הסיפור.

כמו החזאי, גם אנחנו (לפעמים) יודעים להעריך כמה זמן ייקח לכתוב קוד למימוש מנגנון מסוים. וכמו החזאי גם לנו אין הרבה מה לעשות בנוגע לזמן שזה ייקח. הייתי שמח לחשוב או לכתוב קוד מהר יותר, אבל מניסיון עבר זה הזמן שלוקח לי לחשוב ולפתור בעיות מהסוג הזה. מנהלים שינסו לשכנע אותי לפתור את הבעיה יותר מהר יכולים להיות הכי משכנעים בעולם, אבל לרוב המתכנתים שאני מכיר לא חסר שכנוע ולא חסרה מוטיבציה.

בשביל לקצר זמני פיתוח כדאי להתמודד עם האתגרים האמיתיים של המפתחים. לרוב אלה יהיו:

1. עבודה על בעיות חדשות בלי מספיק ידע על הבעיה או על הכלים. אלה מתכנתי ה PHP שעכשיו צריכים לכתוב אפליקציית Front End בריאקט. כשהכל חדש ההתקדמות איטית יותר והרבה פעמים בכיוון הלא נכון.

2. עבודה על מוצר שהאיפיון שלא לא מספיק טוב, כך שכל גירסה שוברת הנחות יסוד מהותיות מגירסאות קודמות.

3. עבודה על פיצ'רים גדולים מדי עבור המוצר במצבו הנוכחי (וכן ברור לי שמנהלי המוצר שמאפיינים את הפיצ'רים לא מרגישים שאלה פיצ'רים גדולים מדי).

4. הבדלי רמות משמעותיים בין המתכנתים בצוות, שיוצרים עומס על חלק מהצוות ותופעה של "צוואר בקבוק".

במקום לבזבז זמן על וויכוחים מנהלים טובים צריכים להבין את הצוות ואת החסמים האמיתיים שמאטים את העבודה ולהשקיע את הזמן בהסרת או צמצום אותם חסמים.