הבלוג של ינון פרק

אני לא יודע עוד מה אני רוצה לבנות. אני צריך את הגמישות לשנות תוך כדי תנועה.

אני מחפש לבנות פרויקט אמין. כל התרסקות תעלה לנו המון כסף.

אני צריכה לבנות פרויקט שיתפקד טוב עבור מיליוני משתתפים ושתמיד אפשר יהיה להגדיל אותו. הפרויקט יחליף מערכת קיימת ואנחנו יודעים בדיוק כמה תנועה צפויה.

יש לנו כמה מאות מתכנתים שיעבדו על הפרויקט. אנחנו מחפשים תשתית שבה הם יוכלו לעבוד טוב יחד ולהיות יעילים.

אני מחפשת לבנות פרויקט צד בתור מתכנתת יחידה שעובדת שעה-שעתיים ביום. אולי בעתיד אכניס פרילאנסר שיעזור עם חלק מהפיצ'רים.

אני חייב להגיע כמה שיותר מהר עם מוצר לשוק. לא משנה לי אם יהיו באגים או אם זה לא יעבוד הכי טוב בגירסה ראשונה - המשקיעים יושבים לי על הווריד ואנחנו כבר אחרי שני פיבוטים.

הדבר הכי חשוב לי זה שיהיה קל לגייס אנשים. כרגע אנחנו עדיין צוות קטן אבל מהר מאוד אני הולכת לקבל השקעה רצינית וצריכים להיות מסוגלים להכניס מתכנתים חדשים לעניינים בקלות.

אנחנו בונים מחדש את ה Front End כל שנתיים - כל השכל של הכלי הוא בצד השרת.

אני מקווה ששמתם לב איך כל סיפור מגיע עם אילוצים משלו. כל התלבטות טכנולוגית צריכה להתחיל מרשימת אילוצים, והרבה פעמים כשיש לנו את האילוצים ברורים מול העיניים אנחנו מגלים שהבחירה הטכנולוגית היא Non Issue.

אם אתם עובדים על פרויקט טייפסקריפט וכותבים הגדרות טיפוסים רק איפה שקל, יש סיכוי טוב שאין לכם באמת Type Safety בפרויקט - פשוט כי הרבה פונקציות משתמשים בטיפוסים גנריים מדי.

אם אתם כותבים בדיקות רק איפה שקל, יש סיכוי טוב שהבדיקות שלכם לא מציעות כיסוי קוד אמיתי.

אם אתם כותבים תיעוד רק בכתיבת קוד חדש, ולא טורחים לעדכן אותו כשאתם מעדכנים קוד (כי אין זמן לדברים כאלה יש באג קריטי בפרודקשן), יש סיכוי טוב שהתיעוד שלכם לא מביא את הערך שתיעוד יכול להביא.

יש לא מעט מצבים בהם 50% השקעה (ואפילו 80% השקעה) לא תיתן 50% תמורה. אם החלטתם לבחור כלי שדורש מסירות מוחלטת, תוודאו קודם שאתם מוכנים לשלם את המחיר גם כשקשה.

הבעיה עם טריקים זולים היא לא שהם לא עובדים - אם את מנסה לעודד את הצוות לעבוד קשה עם דדליין מומצא, ואת מצליחה לשמור על פרצוף רציני, יש סיכוי טוב שאנשים יישארו שעות נוספות ויעשו מאמץ כדי להגיע לדד ליין הזה עם מוצר שעובד; אם אתה צריך להגיע עם מוצר ללקוח ואתה נותן מוצר שנראה עובד אבל בעצם עומד על כרעי תרנגולת, הלקוח אולי לא ישים לב לבעיות במבט ראשון; אם את מלמדת קורס ומראה לאנשים רק דברים שקלים להם הם יצאו מהקורס בהרגשה שהם יודעים הכל והקורס הצליח.

הבעיה עם טריקים זולים היא בדיוק שהם עובדים. אבל רק פעם או פעמיים.

כי אחרי דד-ליין פיקטיבי או שניים אנשים כבר לא יאמינו לך, ויהיה קשה מאוד לעורר בצוות מוטיבציה גם בדברים חשובים. יותר מזה, כשאנשים מתרגלים לתרבות של שקר כולם נפגעים.

כי אחרי מוצר שבור אחד הלקוח הולך להיות הרבה יותר חשדן לקראת המוצר הבא, אם בכלל תקבל הזדמנות שניה. וגם אם תמשיך ללקוח חדש לאורך זמן אנשים יתחילו לדבר ויהיה לך קשה לגדול.

ואחרי שאנשים יבינו שפשוט דילגת על כל החלקים הקשים בקורס, הם עלולים לחשוב פעמיים לפני שיקחו קורס נוסף - כי ממילא לקורסים אין ערך ואחריהם צריך ללמוד הכל לבד.

לפעמים שווה לא לספר את הכל מיד כדי ליצור מתח ולעזור לאנשים לעבור איזשהו מחסום פסיכולוגי. אבל רוב הזמן פתיחות משתלמת הרבה יותר כי היא יוצרת תרבות טובה יותר לטווח הרחוק.

מנגנון ה Literal Types ואוביקטים בטייפסקריפט הוא חמוד במיוחד כשכותבים בספריה כמו רידאקס, כיוון שהוא מאפשר להגדיר מגבלות על אוביקטים שפונקציה יכולה לקבל. דוגמה קלאסית תהיה הגדרת כמה סוגים של אירועים ופונקציה שיודעת לקבל אוביקט "אירוע" שמתאים לאחד מהם. הקוד יראה בערך כך:

type Event =
  | { type: 'login', payload: { username: string }}
  | { type: 'logout'}
  | { type: 'sendMessage', payload: { to: string, text: string }};

function handle(event: Event) {}

ועכשיו שורה כזאת תתקמפל:

handle({ type: 'login', payload: { username: 'yay' }});

אבל שורה כזאת לא תתקמפל:

handle({ type: 'login', payload: { to: 'yay', text: 'abc' }});

כי אוביקט payload לא מתאים למה שהפונקציה מצפה מאירוע לוגין.

מסתבר שאפשר להרחיב את המנגנון ולהשתמש בו גם לבניית פונקציה גנרית - כלומר לכתוב פונקציה שתקבל בתור פרמטר ראשון את ה type של האירוע ופרמטר שני את ה payload, ותבדוק שהכל מתאים. בואו ננסה את זה.

ניסיון ראשון עשוי להיראות כך:

type Event =
  | { type: 'login', payload: { username: string }}
  | { type: 'logout'}
  | { type: 'sendMessage', payload: { to: string, text: string }};

function handle(eventType: Event["type"], eventPayload: Event["payload"]) {}

אבל זה לא מתקמפל כי לא לכל האירועים יש payload. אם אני מוסיף payload גם לאירוע הניתוק אני מצליח לקמפל את הקוד:

type Event =
  | { type: 'login', payload: { username: string }}
  | { type: 'logout', payload: undefined }
  | { type: 'sendMessage', payload: { to: string, text: string }};

function handle(eventType: Event["type"], eventPayload?: Event["payload"]) {}

אבל אני לא מקבל את מה שרציתי - טייפסקריפט יקמפל את השורה הזאת למרות שבאירוע login כן צריך להעביר שם משתמש:

handle("login");

בעצם מה שהקוד שלי עשה זה ליצור פונקציה שמקבלת בתור פרמטר ראשון משהו שמופיע ב type של Event, ובתור פרמטר שני משהו שמופיע ב payload, בלי להתאים ביניהם.

בשביל ההתאמה בין שני הפרמטרים אני רק צריך להפוך את הפונקציה ל Generic. זה ייתן לי גישה לטיפוסים שבאמת עבר לתוך Event["type"] ואז בעזרתו אני יכול לצמצם את האיחוד:

type Event =
  | { type: 'login', payload: { username: string }}
  | { type: 'logout', payload: undefined }
  | { type: 'sendMessage', payload: { to: string, text: string }};

function handle<E extends Event, EventType extends E["type"]>(
  eventType: EventType,
  eventPayload: Extract<Event, { type: EventType }>["payload"]
) {}

handle("login", { username: "ynon" });
handle("logout", undefined);
handle("sendMessage", { to: "ynon", text: "hi ;)"});

עכשיו שלושת הקריאות מתקמפלות, אבל קריאות שלא מתאימות לחתימה לא יתקמפלו. למשל זה לא יעבור:

handle("login", { to: "me", text: "bye" });

המצב טוב ואנחנו כמעט בסיום אבל עדיין יש דבר אחד שלא יושב טוב בקוד שכתבנו - והוא הצורך לכתוב undefined בתוך הקריאה עם logout. בשביל מה זה טוב? למה אני צריך לעבוד כל פעם שמפעיל את הפונקציה רק בשביל שטייפסקריפט יהיה שמח?

עם עוד קצת מאמץ אפשר להיפטר גם מזה ולתקן את הפונקציה כך שהפרמטר השני יהיה אופציונאלי אם לא מוגדר עבורו ערך בטיפוס Event. מה שהייתי רוצה לכתוב זה:

function handle<E extends Event, EventType extends E["type"]>(
  eventType: EventType,
  eventPayload: Extract<Event, { type: EventType }>["payload"] extends undefined
    ? "MAKE EVENT PAYLOAD OPTIONAL"
    : "USE THE VALUE FROM EXTRACT ..."
) {}

וגם זה אפשרי בטייפסקריפט עם קצת וודו, הפעם אני משתמש בסימן שלוש נקודות משמאל למפתח, ומשתמש בערך שהוא מערך של איבר אחד, ואז אני יכול להשתמש בסימן שאלה בתוך אותו מערך. הוספתי גם שם ל Extract בשביל לא לכתוב אותו פעמיים וקיבלתי:

type Event =
  | { type: 'login', payload: { username: string }}
  | { type: 'logout', payload: undefined }
  | { type: 'sendMessage', payload: { to: string, text: string }};

function handle<
  E extends Event,
  EventType extends E["type"],
  EventPayload extends Extract<Event, { type: EventType }>["payload"]
>(
  eventType: EventType,
  ...eventPayload: EventPayload extends undefined
      ? [undefined?] 
      : [EventPayload]
) {}

handle("login", { username: "ynon" });
handle("logout");
handle("sendMessage", { to: "ynon", text: "hi ;)"});

הקוד הזה כבר עובד ממש אחלה. אירועים שמוגדרים עם payload דורשים שנעביר את ה payload בפרמטר השני ובודקים שמה שהעברנו תואם להגדרה בטיפוס האירוע, אירועים שמוגדרים בלי payload אפשר להפעיל רק עם פרמטר אחד.

אחת התבניות הכי פופולריות לשיתוף קוד במערכות תכנות מונחה עצמים נקראת ירושה, אבל למרות הפופולריות שלה ברוב המקרים ירושה היא הפיתרון הלא נכון וגורמת ליותר נזק מתועלת. בואו נראה דוגמה קטנה איך ולמה ירושה נשברת ומה אפשר לעשות במקום.

ככל שנחשפים הפרטים על הפריצה ל lastpass, קל לראות את הדמיון לפריצה ל SolarWinds ושתיהן מזמינות אותנו להתעורר ולהגן טוב יותר על סביבות הפיתוח שלנו.

במקרה של SolarWinds האקרים השיגו גישה לסביבת הפיתוח, הוסיפו קוד זדוני למוצר ודרכו פרצו לאינסוף חברות וארגונים ממשלתיים שהסתמכו על אותו מוצר.

במקרה של LastPass אנחנו עדיין לא יודעים מה היקף הנזק, וכרגע רק ידוע שהאקרים ישבו במשך 4 ימים ברשת הפנימית בסביבת הפיתוח של החברה.

מחשבי פיתוח נתפסים בהרבה מקומות בתור אזור "חופשי", מחשבים שאפשר להתקין עליהם הכל כדי שמפתחים יוכלו לשחק עם טכנולוגיות חדשות. התוצאה שאלה מחשבים שמאוד קשה להגן עליהם. הנה כמה רעיונות שכדאי ליישם עוד היום כדי להתחיל להתמודד עם אתגרי האבטחה שזה יוצר:

1. חתימה על קומיטים - כדאי לדרוש ממפתחים לחתום על קומיטים באמצעות pgp, ולהשתמש במפתח עם סיסמה. כך פורץ שלא יודע את הסיסמה, אפילו אם הצליח להיכנס לרשת ולהשתלט על מחשב פיתוח, לא יוכל להחדיר קוד זדוני ל Source Control.

2. הגבלת גישה למכונות בניה - רצוי לא לאפשר גישה ממחשב פיתוח למכונת בניה, ושהדרך היחידה שמתכנתים יוכלו להכניס קוד חדש היא דרך ה Source Control.

3. הגבלת גישה לסביבות פרודקשן או בדיקות - יש להשתמש רק במפתחות מוגנים בסיסמה כדי לגשת למכונות אחרות. הקלדת סיסמה לפני כל שימוש במפתח מבטיחה שגם אם פורץ השתלט על מחשב פיתוח לא יהיה לו לאן להמשיך משם.

4. שווה להזכיר למפתחים שהמחשבים שלהם אינם בטוחים ושלא כדאי שישמרו סיסמאות, מפתחות גישה או כל מזהה סודי אחר בשום מקום על המחשב.

5. קוד שנכנס ל Source Control לענף שממנו הולכים לבנות גירסה חייב לעבור Code Review על ידי מספר אנשי צוות אחרים.

6. ברמת שירותי ענן שווה להשתמש במצב גלישה פרטית כל פעם שנכנסים לממשקי ניהול מבוססי ווב של שירותי הענן של הפרודקשן ולסגור את הדפדפן כשמסיימים.

ככל שנקדים להבין שהמחשב שלנו הוא מטרה, ושסביר להניח שהוא כבר נפרץ כדי להגיע ליעד יותר מעניין, כך נוכל לקחת את הצעדים כדי לעצור את התקיפה לפני שייגרם נזק אמיתי.

אם רוצים לכתוב בינה מלאכותית, אלגוריתמיקה או אפילו סקריפטים לתחזוקת שרת פייתון היא האופציה הראשונה שעולה לראש. אבל בפיתוח ווב פייתון נראית כמו אופציה הרבה פחות מרגשת.

לפייתון יש שני Web Frameworks מרכזיים בשם Django ו Flask. דג'נגו נחשב לפיתרון הוליסטי שייתן לכם תשובה לכל אתגר בפיתוח המערכת, אבל יותר קשה ללמוד אותו ויותר קשה להתאים אותו לכל Use Case בגלל שהוא כולל את הכל. ב Django משתמשים גם בתעשיה במספר חברות גדולות כולל אינסטגרם, דיסקאס, איוונט-ברייט ו Prezi.

פלאסק הוא פיתרון הרבה יותר קטן שמאוד קל להתקין ולבנות בעזרתו ממשק ווב למערכות פייתון קיימות, אבל כשצריך פיצ'רים מתקדמים כמו שליחת אימייל, ניהול משימות ברקע, חיבור ל APIs חיצוניים או אפילו ניהול משתמשים אנחנו צריכים כבר להתחיל להוסיף לפלאסק ספריות נוספות, ולא תמיד ברור באיזה כלי הכי כדאי להשתמש. השימוש בפלאסק בתעשיה הוא מאוד נרחב, והרבה ממנו כדי לפתח כלים פנימיים או ממשקים פנימיים לכלים קיימים ב Python.

בוובינר מחר ערן גולדמן מלכא יציג כלי בשם flask-base שנותן תבנית התחלה מקיפה יותר ליישומי פלאסק מהשלד הבסיסי של פלאסק. התבנית של פלאסק בייס כבר מתאימה לפיתוח מערכות ווב גדולות יותר וכוללת ניהול משתמשים, חיבור ל DB, טפסים, טיפול ב Assets, שליחת מיילים וביצוע משימות ברקע.

אם בא לכם ללמוד איך לבנות מערכת ווב בזריזות ובשפה שאתם כבר מכירים ואוהבים, או ללמוד איך לבנות ממשק וובי לכלי פייתון קיים שיש לכם, הוובינר מחר יכול מאוד להתאים.

ניפגש בזום בעשר בבוקר, קישור ישיר לכניסה יפורסם בקבוצת טלגרם וגם יישלח במייל לאלה מכם שיירשמו בצירוף תזכורת שעה לפני הפגישה. זה הקישור לפרטים נוספים והרשמה:

https://www.tocode.co.il/workshops/120

נתראה בוובינר

1. אני לא סומך עליהן. ממילא אחרי כל שינוי אני מריץ את ה flow לבד לראות שהכל עובד.

2. הן לא שוות את ההשקעה. פיתוח עם בדיקות לוקח לי לפעמים פי 4 זמן מאשר פיתוח אותו פיצ'ר בלי הבדיקות, ולפיצ'רים קטנים זה בולט במיוחד.

3. הן מאטות אותי כשאני צריך לשנות קוד. פתאום בדיקות מסוימות לא עובדות ואני לא יודע למה ואם זו בעיה בבדיקות או בקוד האמיתי.

4. כשהבדיקות לא עובדות הודעות השגיאה שלהן מוזרות. כבר קרה לי כמה פעמים שישבתי שעות ואפילו ימים על הודעת שגיאה לא נכונה מתשתית הבדיקות כשבפועל בקוד לא היתה שום בעיה.

5. ספריות הבדיקות עצמן מתיישנות וקרה לי כבר ששידרגתי תלויות, וגירסה חדשה של ספריית הבדיקות דרשה ממני לשנות מאות שורות של קוד בדיקות כי משהו בממשק השתנה.

6. גם כשניסיתי לכתוב בדיקות בפרויקט עדיין היו הרבה באגים. אי אפשר לכסות בבדיקות את כל הדברים שמשתמש עשוי לבצע.

7. יותר כיף לכתוב פיצ'רים חדשים, או לתקן באגים שמפריעים למשתמשים.

אם בצוות שלכם יש אנשים שמתנגדים לכתיבת בדיקות שווה לברר למה ולעזור להם להתגבר על המכשול הספציפי שעוצר אותם. כל 7 הסיבות כאן הן דאגות אמיתיות של מתכנתים אמיתיים שניסו לכתוב בדיקות וויתרו על זה. אל תטאטאו אותם מתחת לשטיח. הרבה יותר קל לכתוב בדיקות כשאנחנו יודעים למה לצפות, איזה מכשולים יגיעו ואיך אנשים אחרים מתמודדים איתם.

״מה עדיף, לעשות שיעורי בית או להצליח במבחן?״

השאלה הזאת יכולה לנקז את כל הטעויות של מערכת החינוך ובמשפט אחד. כי ברור שהמטרה של בתי ספר וגם אוניברסיטאות היא שתעברו את המבחן; ברור ששיעורי הבית הם שם בשביל לעזור לכם להצליח במבחן, אבל לא כולם "צריכים" אותם, וברור שאף אחד לא יבלבל את המוח לתלמיד שמקבל מאיות בכל המבחנים גם אם הוא לא מכין שיעורי בית.

אבל כשמסתכלים על החיים ומה חשוב קל לראות שהמטרה הפוכה:

1. אף אחד לא יודע מראש לאן כדאי להגיע ואיזו רמת מיומנות נצטרך.

2. לאנשים שונים יש מטרות שונות.

3. אנחנו מבלים הרבה יותר זמן ב"שיעורי בית" מאשר ב"מבחנים".

4. ברוב המקרים ל"כישלון" או"הצלחה" ברגע אחד של מבחן אין השפעה דרמטית על החיים שלנו.

אם נפתח את זה לדוגמה של בן אדם שרוצה להתקבל לעבודה חדשה, קל לראות איך בוגר מערכת החינוך יסתכל על המשימה - ראיון עבודה הוא ה"מבחן", לפני הראיון כדאי לשבת ולהתכונן כמה ימים (או שבועות) בבית, והצלחה או כישלון בראיון הם בעלי פוטנציאל לשנות דרמטית את החיים שלי, כי אולי אגיע לעבודה יותר מעניינת או עם יותר כסף.

או בדוגמה נוספת מתכנתת שמנסה לקבל השקעה לסטארט-אפ שהיא רוצה להקים עשויה להסתכל על הפגישה עם המשקיע כמו מבחן, ולהעביר את הימים או שבועות לפני הפגישה בלי שינה ובתיקוני באגים ב MVP כדי להגיע כמה שיותר מוכנה לדמו.

אבל תפיסת עולם שמתמקדת בשיעורי הבית היתה מובילה אותנו להתנהלות אחרת לגמרי, ולדעתי יותר בריאה:

המתכנת שלא מרוצה מהעבודה שלו ירוויח אם הוא יתחיל עוד היום ללמוד טכנולוגיות חדשות ולהשקיע יותר זמן בתוך יום העבודה בשילוב אותן טכנולוגיות, אם באמצעות הכנסת פרויקטים חדשים לארגון, באמצעות אירגון הרצאות העשרה, או בכתיבת פרויקטי צד. מתכנתים שכבר לוקחים חלק בפיתוח בטכנולוגיות חדשות או פעילים בפרויקטי קוד פתוח מוצאים יותר בקלות הזדמנויות וגם כשמגיעים לראיון הם כבר יכולים לספר על כל העבודה שהם עשו על פרויקטים דומים בעבר. הצלחה או כישלון בראיון עבודה כמעט לא ישפיעו על החיים של אותו מתכנת, שימשיך לעבוד בטכנולוגיה שהוא בוחר בכל מקום בו הוא נמצא.

והמתכנתת שרוצה לבנות סטארט-אפ יכולה לבחור בכיוון של בוטסטרפ ולבנות מוצר שמהיום הראשון אנשים ירצו לשלם עליו. ככל שלחברה יהיו יותר הכנסות השיחה עם המשקיעים מקבלת אופי אחר ולהצלחה או כישלון בגיוס השקעה לא תהיה השפעה דרמטית על עתיד הפרויקט.

ההתנהגות והבחירות שלנו מושפעות מתפיסת העולם שלנו כלומר מאיך שאנחנו חושבים שהעולם עובד. כשאנחנו בטוחים ש"כל דבר הוא מבחן" אנחנו נחפש את המבחנים האלה וננווט לתוך דרכים שבהן באמת כל דבר הוא מבחן. יש אנשים שאוהבים את השיטה הזאת ואם היא מתאימה לכם הרווחתם, אבל שווה לזכור שהיא לא היחידה ואם היא לא מתאימה לכם אפשר להתאמץ ולהחליף.

לא מזמן פרסמו ב Smashing רשימה של Web APIs פחות מוכרים, וביניהם גיליתי את האוצר עליו אספר לכם בפוסט הזה.