הרכיב הכי חשוב בדיבור מול קהל
הרכיב הכי חשוב בדיבור מול קהל הוא הקהל. כן, אני מבין כמה ברור מאליו זה נשמע ובכל זאת רוב האנשים שבאים להעביר הרצאה טכנית עוצרים בכתיבת המצגת הנכונה או הדוגמאות שבדיוק יעבירו את המסר, ושוכחים שיש אנשים מולם.
הבעיה שאם הקהל שלכם לא נמצא במצב רוח להקשיב, שום דוגמא לא תעבוד.
הרגע הכי מביך שהיה לי בהרצאה טכנית היה כשמרצה אחד החליט להשוות Frameworks לנשים, וצירף תמונות למצגת כדי להעביר את המסר. רוב הקהל באותו רגע פשוט נכבה ומשם ואילך זה לא היה משנה מה הבן אדם יגיד הוא איבד את הקבוצה. סוג אחר של נפילה קורה כשמרצה אומר משהו לא נכון (וכן בהרצאה טכנית זה די נפוץ שאנשים נכנסים לגוגל לבדוק אם אמרת שטות).
ויש גם רגעים הפוכים כמובן, הרצאות Ted עמוסות בהם: מרצים שמשתפים את הסיפור האישי שלהם כדי ליצור חיבור ולגרום לקהל להקשיב לדבר המדויק שהם רוצים להגיד. פוליטיקאים טובים גם מצליחים לסחוף אחריהם את ההמונים עד לרמה שאנשים שוכחים את עצמם.
בהרצאה טכנית קשה לי להאמין שאפשר (או רצוי) להגיע למקומות האלה. כן כדאי להקפיד על שני כללים:
לבוא עם דוגמאות כמה שיותר אמיתיות מהחיים של האנשים אליהם אתם הולכים לדבר; לספר על בעיה שאתם יודעים שהאנשים שמולכם נתקלו בה; להראות תמונה שאתם יודעים שהאנשים שמולכם מכירים. ככל שתצליחו לבחור מילים שיגרמו לאנשים להרגיש בבית, הם יקשיבו לכם ויסכימו להתאמץ ולהבין את המסר שלכם.
לזהות מתי איבדתם אותם ולתקן תוך כדי הרצאה. זה לדעתי ממש קשה למרצים כי זה אומר להבין שלא באת בשביל להגיד את הדברים שתיכננת להגיד, אלא בשביל האופן שדברים אלה צריכים להשפיע על הקהל. ואם באמצע ההרצאה איבדת 80% מהקבוצה אין טעם להמשיך.
הימים שמרצים יכלו לעמוד ולזרוק את המילים שלהם על הקהל לא יחזרו עוד. מרצים היום צריכים להוביל את הקהל שלהם ממקום (מנטאלי) אחד לשני. ולזרוק מילים זה רק אחד הכלים.