הבלוג של ינון פרק

אנחנו ממשיכים ברצף של דוקר והפעם נרצה להכיר את הפקודה volume ואיך היא עוזרת לנו בבניית אימג'ים גנריים.

הרבה פעמים אנחנו רוצים להשתמש באותו אימג' למספר מטרות, לדוגמא נרצה לבנות אימג' גנרי של שרת Nginx, ולהשתמש באותו אימג' בכמה מערכות או לכמה אתרים.

באמצעות שמירת הקונפיגורציה וקבצים חשובים מחוץ לאימג' נוכל לבנות אימגים גנריים ולהשתמש בהם בהקשרים שונים. זה הרבה יותר נוח מאשר להכין אימג' שונה לכל סביבה.

בנוסף נוכל לשמור מידע במנותק מהקונטיינר כך שהמידע יהיה זמין גם אחרי שהקונטיינר יימחק או יהיה משותף במקביל למספר קונטיינרים.

לא מומלץ לשמור פרטי התחברות לבסיסי נתונים או ל API בתוך הקוד שלכם או בקבצים בתוך האימג'. האימג'ים שאתם בונים נגישים ליותר מדי אנשים, וכנראה גם תרצו להשתמש בהם בכמה הקשרים ובכמה מקומות, והקוד שלכם נשמר בבקרת התצורה ובגיבויים וגם הוא נגיש לדי הרבה אנשים. לדוקר יש מנגנון לניהול מידע פרטי באמצעותו אנחנו יכולים להעביר בצורה מאובטחת מידע סודי לקונטיינרים שלנו. בואו נראה איך זה עובד.

כל מערכת שאתם מפעילים עלולה להגיע למצבים מביכים כשהיא פוגשת את העולם האמיתי. לפעמים עומסים, לפעמים באגים ולרוב שילוב של שניהם יגרמו למערכת שלכם להיתקע או להתרסק. לדוקר יש מנגנון אוטומטי שמזהה נפילות מסוג זה וגם יפעיל מחדש את האפליקציה כשזה קורה כדי שאף אחד לא ישים לב לפאדיחה. זה נקרא Health Check ובוא נראה איך זה עובד.

למרות שאנחנו יכולים להרכיב את כל המערכת שלנו לתוך מיכל אחד, בדרך כלל זה לא יהיה הרעיון הכי טוב. כשהמערכת כולה במיכל אחד קשה יותר להעביר סרביס מסוים למכונה אחרת - זה הכל או כלום. בעיה נוספת היא שדרוגים: כשכל הרכיבים של המערכת שמורים באותו מיכל ואתם צריכים לשדרג רק רכיב אחד, תהיו חייבים להוציא גירסא חדשה של המיכל כולו.

ההמלצה בקהילת הדוקריסטים היא לכן להפריד את המערכת שלכם למספר מיכלים, כאשר כל מיכל אחראי על חלק אחר במערכת ויכול תיאורטית לרוץ על מכונה נפרדת. כך בסיס הנתונים ישב במיכל משלו, כל Micro Service יקבל מיכל, רדיס במיכל משלו וגם Memcached במיכל נפרד.

אבל כשאנחנו מפרידים את המערכת שלנו למיכלים אנחנו מייצרים סיבוך אחר: הצורך לארגן את המיכלים יחד לריצה בצורה מתואמת, ולהתמודד עם אילוצים של חלקים שונים במערכת.

ב Docker מיכל שאמור לרוץ בסביבת ייצור כחלק ממערכת גדולה יותר נקרא Service. כמו שהקובץ Dockerfile הגדיר מה יש לנו בתוך מיכל, כך יש קובץ מקביל בשם docker-compose.yml שאחראי על הגדרת הסרביסים במערכת. לכל סרביס נרצה להגדיר על איזה מכונות מותר לו לרוץ, מהם מיפויי הפורטים שלו ואילוצים שונים של הסרביס (למשל שסרביס מסוים חייב לרוץ על מכונה מסוימת, או לא יכול לתפוס יותר מכמות מסוימת של זיכרון).

סיבה טובה להתרגש מדוקר היא שעכשיו הרבה יותר קל להתקין תוכנות ועזרי פיתוח אצלכם על המחשב בלי שתצטרכו לחשוש מהתנגשויות בין התוכנות החדשות לבין דברים שכבר מותקנים לכם על המחשב. נראה מספר דוגמאות למכונות שאתם כבר יכולים לקחת ולעבוד איתן.

דוקר (Docker) הוא אחד הכלים השימושיים ביותר למפתחים של פרויקטים מכל הגדלים בשלבי הפיתוח, הבדיקות וה Production. בואו ניקח צעד ראשון יחד כדי להכיר את הכלי ולראות אם שווה לשלב אותו גם בפרויקט שלכם.

מתכנת שלא טורח לקרוא תיעוד כתב את ה Dockerfile הבא:

FROM ubuntu:18.04

RUN apt-get update
RUN apt-get install nodejs
RUN apt-get clean

מה המתכנת ניסה להשיג? למה הוא לא הצליח? ואיך הייתם מתקנים את הבעיה?

רמז? כדאי לקרוא את התיעוד של דוקר על שכבות בקישור:

https://docs.docker.com/v17.09/engine/userguide/storagedriver/imagesandcontainers/#container-and-layers

לקראת הוובינר היום בואו נסכם את עיקרי הדברים שמתוכננים וגם נשאיר משהו כתוב שיהיה קל להיזכר.

דוקר מרגיש לפעמים כמו ניסוי מוזר שיצא משליטה. הוא התחיל כפרויקט פנימי בדוטקלאוד עד שב 2013 הפרויקט הוצג לציבור ושוחרר בקוד פתוח. דוטקלאוד עצמה אגב נסגרה ב 2016, אבל זה לא הפריע לדוקר להמשיך לצמוח ולצבור פופולריות עד היום.

המטרה של דוקר היתה ונשארה הפעלת יישומים על המחשב בצורה מבודדת בתוך מה שנקרא מיכלים (או Containers באנגלית). תוכנית שרצה בתוך מיכל מרגישה שכל המחשב שלה, אבל בניגוד למכונה וירטואלית אין הפרדה אמיתית בין התוכניות וכולן משתמשות בצורה ישירה בחומרה של המחשב המארח. דוקר משתמש במנגנונים מובנים במערכת ההפעלה לינוקס ולכן התחיל שם ורץ שם בצורה טבעית. לימים מייקרוסופט הוסיפה תמיכה מלאה בדוקר למערכת ההפעלה Windows 10 ולכן גם שם אין בעיה, ועל מק דוקר משתמש במכונה וירטואלית של לינוקס כדי להפעיל את המיכלים.

בתוך כל מיכל כזה יושבת תוכנית או אוסף תוכניות שמרגישים בבית. מבחינת התוכנית המיכל הוא העולם כולו והיא יכולה לגשת לכל מקום בעולם הזה, ממש כאילו הפעלתם את התוכנית בתוך מכונה וירטואלית. נו, אז בשביל מה צריך את זה שאלתם? הנה שלוש תשובות: